קשובים לך

מילון מונחים

B

BTE

הינו כינוי למכשירי שמיעה המצויים, כשמם כן הם, מאחורי האוזן. כאשר למכשיר מתחברת צינורית העשויה מחומר שקוף ואליה מחוברת אוזניה המותאמת לאוזנו של האדם. מכשירים אלה נפוצים מאד. במכשיר עצמו מצויים המיקרופון, האמפליפייר והרסיבר. המיקרופון ממוקם בדרך כלל בחלקו העליון או האחורי של המכשיר. מפסק MTO, בקרת עוצמה ובורר תוכניות ממוקמים אף הם בחלקו האחורי של המכשיר. רכיבי בקרה אחרים ממוקמים בדרך כלל מאחורי לוחית ניתנת לפירוק, בצידו התחתון של המכשיר.

C

CIC

CIC הם מכשירי שמיעה קטנטנים, הממוקמים עמוק בתוך תעלת האוזן. פני המכשיר ממוקמים במרחק של מילימטר אחד עד שני מילימטר מפתח תעלת האוזן. בשל מיקומו של המכשיר בתעלת האוזן, הוא זקוק לחוט הוצאה מיוחד, המתחבר לפני המכשיר.

I

ITC

מכשירים בתוך התעלה (ITC) כשמם כן הם. הגוף שלהם ממוקם בתוך תעלת האוזן כאשר המשטח החיצוני של המכשיר הוא החלק הגלוי היחיד ובו נמצאים פתח כניסת הקול למיקרופון ומתגי הפעלה אחרים. מאחר שהמכשיר מעט גדול יותר מ-CIC, ניתן לעתים קרובות להרכיב בו חלקים נוספים כגון מיקרופונים כיווניים או לחצן תוכניות, ובכך לשפר את היכולות שלו.

ITE

במכשירי "בתוך האוזן" (ITE), המיקרופון, המגבר והרסיבר מורכבים כולם בתוך המכשיר, המותאם אישית לפתח התעלה באפרכסת. פתח המיקרופון ממוקם על-פני המכשיר. זהו יתרון על-פני מכשיר ה-BTE (מאחורי האוזן) מאחר שהמיקרופון ממוקם באופן טבעי יותר. יתרון זה גדל במכשירי CIC (לגמרי בתוך האוזן). אמצעי בקרה ידניים, כמו בקרת העוצמה, ממוקמים אף הם על-פני המכשיר. אם המכשיר ניתן לתכנות, החיבור למחשב ממוקם אף הוא על-פני המכשיר. מתגים אחרים ממוקמים בדרך-כלל בתא הסוללה או על המשטח הפנימי של המכשיר.

L

Loudness Scaling

דירוג עוצמות הינו הליך לקביעת העוצמה שבה קול מסוים נתפש על-ידי אדם. משמיעים למאזין צלילים בעוצמות שונות והוא מתבקש לשייך כל צליל לקטגוריה אחת מתוך מספר קטגוריות עוצמה, כדוגמת זו המוצגת למעלה. מחקרים הראו באילו רמות ממוצעות מדורגים צלילים בקטגוריות השונות על-ידי נבדקים בעלי שמיעה רגילה. על-ידי השוואת הרמות שנמצאו אצל אדם לקוי שמיעה לרמות ממוצעות אלה, ניתן לחשב את דרישות ההגברה. מאחר שלא תמיד ניתן לערוך הליך של דירוג עוצמות (לדוגמה, אצל ילדים, אנשים הסובלים מפיגור שכלי וכיוצא באלה) ההיגיון המתבסס על המחקרים של לקויי שמיעה מיושם לעתים קרובות לקביעת קטגוריית העוצמה של צליל מסוים. מרבית האלגוריתמים המתקדמים להתאמת מכשירי שמיעה לשמיעה לא ליניארית מתבססים על הליך דירוג עוצמות.

M

most confortable level - MCL

העוצמה שבה אדם מעדיף להקשיב לצליל מסוים במשך זמן ממושך נקראת העוצמה הנוחה ביותר (MCL). ניתן לבדוק את העוצמה הנוחה ביותר ביחס לטונים טהורים וקולות מורכבים כגון דיבור ורעש. כאשר העוצמה הנוחה ביותר נבדקת במספר הזדמנויות, השינויים המובחנים יכולים להגיע ל 10-16 דציבל או אף יותר. בדרך כלל, העוצמה הנוחה ביותר נמצאת היכן שהוא באמצע הדרך בין סף השמיעה לבין העוצמה הבלתי נוחה (UCL). משתמשים בעוצמה הנוחה ביותר בהתאמת מכשירי שמיעה על-מנת להעריך את עוצמת ההגברה המתאימה ביותר. לאדם ששמיעתו רגילה שיחה רגילה הינה בעוצמה נוחה.

O

Organ of Corti

בתוך הקוכלאה ב- scala media מצוי האיבר על-שם Corti. זהו איבר החישה של השמיעה. תאי השיער החיצוניים והפנימיים של איבר Corti ממירים תנודות לאנרגיה עצבית, שלאחר מכן מועברת באמצעות העצב השמיני אל המוח.

P

Peak Clipping

ישנה חשיבות לכך שעוצמת הצליל היוצא ממכשיר השמיעה תהיה מוגבלת על-מנת להגן על האוזניים, מכיוון שצלילים בעוצמה חזקה עלולים לגרום נזק לאוזן ולהרגשת אי נוחות. Peak clipping הוא סוג אחד של הגבלת עוצמת הצליל היוצא על-ידי הסרת פסגות אמפליטודה של זרם משתנה, ברמה שהוגדרה מראש. למרות ש Peak clipping- הינו אמצעי יעיל מאד להגבלת הצליל היוצא, הוא גורם לעיוות גדול בצליל, עובדה אשר עלולה להשפיע על איכות הצליל אשר מכשיר השמיעה מפיק.

Presbycusis

Presbycusis הינה הסוג הנפוץ ביותר של אובדן השמיעה והיא קשורה לתהליך ההזדקנות. תהליך ניוון הדרגתי של רגישות השמיעה מתחיל בגיל 18, אולם רק בסביבות גיל 60 מורגשת השפעה משמעותית על יכולת השמיעה בדיבור ובסביבות רעש אחרות. ירידת שמיעה עקב הזדקנות מתקדמת באופן שונה אצל כל אדם, מה שאומר שחלק מהאנשים יחוו ירידת שמיעה בגין צעיר יחסית בעוד אחרים לא ירגישו בכל בעיה. Presbycusis מאופיינת בירידה ברגישות השמיעה ובתפיסת הדיבור גם יחד. אובדן רגישות השמיעה במקרה זה מתרחש בדרך כלל בשתי האוזניים, והוא סימטרי ועצבי מטבעו. היא בדרך כלל גדולה יותר בתדירויות הגבוהות אולם נוכחת בכל תחום התדרים. יש הבדל בין המינים בקשר עם ירידת השמיעה הזו, בעוד שירידת השמיעה אצל גברים בתדירויות הגבוהות הינה עמוקה אצל נשים היא מתונה יותר. הסימנים הראשונים של ירידה בשמיעה עקב הזדקנות הם ירידה ביכולת להבין דיבור ברעשי רקע - כגון בארוחות משפחתיות - והיעלמות פתאומית של קולות סביבתיים שקטים כמו שירת ציפורים, צלצול טלפון וכדומה.

R

Recruitment

recruitment הינו תופעה של גידול לא נורמלי בעוצמת הקול. באוזן הסובלת מתופעה של recruitment, הקול מועצם במהירות, בעוצמות הגבוהות במעט מסף השמיעה, אולם עשויות להתעצם באופן נורמלי ברמות צליל חזקות. recruitment מודגם היטב באמצעות עקומת פונקצית עוצמה. למטה, ניתן לראות שתפיסת העוצמה באוזן הסובלת מתופעת recruitment שונה לגמרי מתפיסת העוצמה באוזן נורמלית.

S

Ski slope

ירידת שמיעה של מדרון סקי שואבת את שמה מהאופן בו היא מוצגת באודיוגרמה - צורתה תואמת את צורתה של מקפצת סקי תלולה. במצב זה השמיעה של התדירויות הגבוהות פגומה באופן חמור, ואילו בתדירויות הנמוכות סף השמיעה הינו נורמלי. סוג זה של ירידת שמיעה הינו ללא יוצא דופן עצבי וכרוך בנזק לתאי השיער, הן הפנימיים והן החיצוניים בקוכלאה. ירידה זו כרוכה בירידה ברגישות לתדירויות הגבוהות כמו גם ירידה בסיבולת לצלילים חזקים באותו אזור תדירויות. ירידה זו נגרמת בדרך כלל כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש חזק, במיוחד לאורך תקופות ארוכות, אך לעתים עלולה להיגרם גם כתוצאה מחשיפה קצרה אך חזקה לרעש מוגזם. היא יכולה גם להיגרם כתוצאה מחוסר חמצן במהלך לידה, זיהומים ויראליים או תורשה. בנוסף, ירידה כזו יכולה לנבוע כתוצאה מטיפול תרופתי חזק מאד. לאחרונה, מכשירי שמיעה מציעים פתרונות טכנולוגיים טובים גם לאנשים הסובלים מירידת שמיעה מסוג זה.

U

uncomfortable level - UCL

ה-UCL (הרמה הבלתי נוחה) מתייחסת לרמת הקול שמעליה הנבדק לא יסכים להאזין עוד לאותו קול. רמה זו גם נקראת גם 'סף אי נוחות' או 'רמת עוצמה בלתי נוחה'. מידה זו רלבנטית הן לצורכי אבחון והן לשם התאמת מכשירי שמיעה. יחד עם סף השמיעה, הרמה הבלתי נוחה נותנת אינדיקציה לטווח השמיעה הכולל - הטווח הדינמי. כאשר מודדים את העוצמה הבלתי נוחה, חשוב שהנבדק יהיה בטוח שהעוצמה אינה גדלה מעבר לרמה שהוא מרשה לה להיות. משמעות הדבר היא שיש חשיבות להוראות מדוייקות. הרמה הבלתי נוחה ניתנת למדידה באמצעות אותות שונים, כמו דיבור, שליש אוקטבה של גלי רעש, וכיוצא בזאת. חשוב להדגיש את האות בו משתמשים לצורך המדידה ואת שיטת ההשמעה (שדה קול או אוזניות, חד-אוזני או דו-אוזני) כמו גם את כיול האות (דציבל SPL או דציבל HL). ניתן להשתמש גם בסוגים אחרים של רמות שמיעה מרביות. אלה כוללות את הקצה העליון של השמיעה הנוחה.

א

אודיוגרמה

אודיוגרמה הינה הצגה גרפית של יכולת השמיעה של אדם על פני התדירויות האודיומטריות. בצורתה הפשוטה, זהו תרשים של סף, במונחים של דציבלים (רמת השמיעה), בתדירויות שבין 125 ל-8000 הרץ. הנקודות על ציר ה-X של הגרף באודיוגרמה מייצגות תדירויות ונמדדות בהרץ. הנקודות על ציר ה-Y של הגרף מייצגות את עוצמת הקול ונמדדות בדציבלים, בחלוקה למקטעים של 10 דציבל, בדרך כלל בטווח שבין 10- ל-120 דציבל. הטווח הנורמלי של השמיעה מצוין בדרך כלל באמצעות איזור מוצלל בין 10- ל-20 דציבל על פני כל התדירויות. האודיוגרמה מציגה גם את האיכויות הדינמיות של האוזן. הצגה זו מתאפשרת באמצעות מספר בדיקות אודיומטריות הנערכות על ידי קלינאי התקשורת. בדיקות אלה כוללות: רמת נוחות השמיעה הטובה ביותר The Most Comfortable Level (MCL) - העוצמה שבה אדם מעדיף להקשיב לקול מסוים לאורך זמן. רמת השמיעה הבלתי נוחה (The Un-Comfortable Level (UCL)) - הרמה בה הקול נשמע כה חזק עד שהאדם מתחיל לחוש אי נוחות משמעותית. סף השמיעה מצביע על הקולות החלשים ביותר (טונים טהורים) שאדם יכול לשמוע במהלך הבדיקה האודיומטרית (בדיקת השמיעה). ספי שמיעה נמדדים בנפרד לכל אוזן. הערכת סף נערכת בעיקר על-ידי שימוש באוזניות המכסות את שתי האוזניים, כאשר קול מועבר באמצעות האוויר לעור התוף. בדיקה זו נקראת בדיקת הולכת אוויר (Air Conduction). לעתים, נעשה שימוש באוזניות קטנות, המונחות על העצם מאחורי האוזן להעברת הקול ישירות על-ידי העצם אל האוזן הפנימית. בדיקה זו נקראת בדיקת הולכת עצם (Bone Conduction) ובאמצעותה ניתן לאבחן באופן יעיל את מיקומה המדויק של הבעיה (אוזן תיכונה או פנימית).

אוזן חיצונית

האוזן החיצונית כוללת את החלק הסחוסי החיצוני של האוזן (האפרכסת) ואת תעלת האוזן. תעלת האוזן מפותלת ומעוצבת באופן לא רגיל. אורכה כ-2.5 ס"מ וקוטרה כ-8 מ"מ. פיתול תעלת האוזן מונע הצטברות מים ועצמים זרים אחרים בתעלה. החלק החיצוני של תעלת האוזן רך יחסית, בעוד החלק הפנימי קשה ועצמי. תעלת האוזן סגורה בקצה אחד באמצעות עור התוף. הדופן של תעלת האוזן מכילה בלוטות, המפרישות שעוות אוזן. האוזן החיצונית משמשת למיקוד, איסוף, הולכה והגברה של הצלילים. היא מתפקדת גם כמנגנון מגן על האוזן התיכונה.

אוזן פנימית

כשמה כן היא: זהו החלק השלישי והפנימי של האוזן המצוי בתוך אחת מעצמות הגולגולת הגרמיות. חלק זה כולל גם את איבר שיווי המשקל וגם את הקוכלאה - איבר השמיעה העצבי. האוזן הפנימית בנויה כמבוך של תעלות. האוזן הפנימית מחוברת בחיבורים עצביים אל ומהמוח.

אוזן תיכונה

האוזן התיכונה הינה חלל מלא אוויר הממוקם לאחר עור התוף. לחץ אוויר נייטרלי באוזן התיכונה נשמר הודות לתעלת השמע (תעלת אוסטכיוס), המחברת בין האוזן התיכונה והגרון. בחלל האוזן התיכונה מצויות שלוש עצמות קטנות, הן עצמות השמע הקרויות: פטיש, סדן וארכובה. שרשרת עצמות זו יוצרות מנגנון מינוף המעביר את התנודות של האוויר בתעלת האוזן לנוזל שבאוזן הפנימית. שני שרירים קטנים מחוברים לעצמות השמע. שרירים אלה מופעלים על-ידי רפלקס כאשר קול חזק מגיע לאוזן. כאשר הם מופעלים, הם ימנעו את המעבר דרך עצמות השמע ובכך יספקו הגנה לאוזן הפנימית.

אוטוסקלרוזיס

אוטוסקלרוזיס הינה מחלה נפוצה למדי, המאופיינת בגדילה עודפת של החומר הגרמי מסביב לארכובה (שהינה אחת מעצמות השמע) והחלון הסגלגל באוזן התיכונה. בהדרגה, הארכובה מתקבעת בתוך החלון הסגלגל, עובדה הגורמת לירידת שמיעה הולכתית. המחלה נפוצה בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים והתחלתה קשורה לעתים קרובות להריון. אוטוסקלרוזיס הינה מחלה תורשתית ומופיעה בשתי האוזניים בכ-80% מהמקרים. לעתים קרובות, ניתן לתקנה באמצעות ניתוח או להקל על התופעות הנגרמות על-ידה באמצעות מכשירי שמיעה.

אמפליטודה

האמפליטודה (משרעת) מתארת את עוצמת האות. בתמונה שלפנינו, גל קול של 1 קילו הרץ מוצג עם משרעת על הציר האנכי. גל הקול בתמונה התחתונה חזק יותר ב-6 דציבלים וכך המשרעת שלו גדולה יותר.

אנלוגי

המונח אנלוגי משמש לתיאור סוג של עיבוד אות (כדוגמת קול) בו משתמשים במכשירי שמיעה. עיבוד אות אנלוגי מתרחש במימד הזמן ומייצג ברציפות, את האות הנקלט, כמתח. למרות שעיבוד אותות אנלוגי מוגבל להשפעה על המשרעת (אמפליטודה) של האות הנקלט, הוא שוכלל כך שניתן באמצעותו להשמיע אותות באיכות גבוהה ועיוות נמוך ולבצע הגבלת דחיסה מתוחכמת ודחיסה לא-קווית (ליניארית) של הטווח הדינמי. כיום, מכשירי השמיעה העושים שימוש בעיבוד אות אנלוגי הולכים ומתמעטים, והרוב המוחלט של המכשירים עושה שימוש בעיבוד אות דיגיטלי.

ב

בל - אלכסנדר גרהאם

בשנת 1879, גרהאם בל המציא אודיומטר לבדיקת שמיעה. במתקן זה, זרם שעבר דרך שני צלילי השראה השמיע צלצולי טלפון ברמות שונות של עוצמה. חלומו של אלכסנדר גרהאם בל היה להתגבר על הבדידות של אלה שנאטמו לכל צליל - החרשים - והמצאתו הגדולה ביותר, הטלפון, שינתה לעולם את הדרך שבה אנשים מתקשרים זה עם זה. כאשר בל החל לראשונה בעבודתו, לימדו רק 40% מהילדים החרשים לדבר. בעת מותו, מספר זה עלה ליותר מ-80%. בשנת 1890 בל השתמש בחלקו בתמלוגים מהמצאת הגרפופון (סוג של רשמקול) למימון האגודה האמריקאית לקידום לימוד הדיבור אצל חרשים (ASPTSD) (שנקראת כיום אגודת אלכסנדר גרהאם בל לחרשים). כיום אגודה זו הינה המובילה בחינוך דיבור. היא מארגנת פגישות וכנסים ומוציאה לאור עיתון בשם The Volta Review.

בקרת עוצמה

מרבית מכשירי השמיעה מוגבלים בעוצמת האות המרבי היוצא מהם, כך שאף קול לא יוגבר על-ידי המכשירים ברמה כזו העוברת את רמת העוצמה הבלתי נוחה (UCL). הרמה שבה מתרחשת אי נוחות כתוצאה מרעש, משתנה מאדם לאדם. ניתן להעריך רמה זו בהתבסס על רמות סף השמיעה, או על-ידי מדידה באמצעות שימוש באודיומטר או במכשיר השמיעה עצמו. בקרת עוצמה אוטומטית (AGC - automatic gain control) הינה סוג של רכיב אשר מתאים, באופן אוטומטי ללא התערבות המשתמש, את עוצמת ההגברה הניתנת, לעוצמת האות הנקלט. בדרך כלל מתבצעת הפחתה פרוגרסיבית של עוצמת ההגברה של האות הנקלט, על-מנת להתאים לרמת עוצמת גיוס הקול של המשתמש. לעתים קרובות, בקרה במכשיר מאפשרת להגביל אותו מראש לרמת עוצמה מוגדרת, שמעבר לה המכשיר לא יגביר קולות חזקים. במכשירים מסוימים ניתן לבצע זאת באמצעות טרימרים ואילו במכשירים דיגיטליים התאמות אלו מתבצעות בדרך כלל באמצעות המחשב.

בקרת עוצמת קול

לחלק ממכשירי השמיעה ישנה בקרת עוצמה, אשר מאפשרת למשתמש לכוון את ההגברה בהתאם לסביבות השמיעה השונות. לחלק ממכשירי השמיעה אין בקרת עוצמה חיצונית. במקום זאת, הם מצוידים במנגנון של בקרת עוצמה אוטומטית. העוצמה נקבעת מראש על-ידי היצרן או קלינאי התקשורת.

ג

גלי קול

גלי קול הם תנודה של מולקולות האוויר או תנודות של תווך אחר כגון, עצם הגולגולת, ברזל וכדומה. תנודות אלה נוצרות על-ידי מקור הקול ומגיעות אל האוזן כלחץ על עור התוף שבאוזן.

ד

דחיסה

הופעת מנגנון הדחיסה במכשירי שמיעה הפכה אותם למכשירים לא ליניאריים. משמעות הדבר היא כי הגברת המכשיר איננה קבועה. במכשירים ליניאריים כל הקולות הנקלטים מוגברים באותה עוצמה. כלומר, היחס בין האות הנקלט והאות היוצא הוא קבוע ללא תלות בעוצמת האות הנקלט. הגברה זו ניתן לתאר גם באמצעות גרף המבטא את היחס בין עוצמת האות הנקלט לאות המוגבר היוצא אל האוזן. מכיוון שיחס זה במכשירים ליניאריים הוא קבוע - הגרף יהיה בצורת קו ולא בצורת עקומה. במכשירים בעלי מנגנון דחיסה העניין שונה ואותו יחס משתנה, בין היתר, כתלות בעוצמת האות הנקלט. לפיכך, אותו גרף ביחס למכשיר לא ליניארי יראה כעקומה ולא כקו ישר. דחיסה יכולה לשמש בשני מקרים: 1-להגביל עוצמה על-מנת להשיג איכות צליל טובה יותר; ו-2 כאמצעי לויסות ההגברה בהתאם לידע שלנו אודות תפקוד האוזן במצבים אקוסטיים שונים. המורכבות של מנגנון הדחיסה גדלה מאד בשנים האחרונות, ותפקודו משתנה מדגם אחד למשנהו. הגרף למטה מראה את ההבדל בין מכשיר ליניארי ללא ליניארי דרך יחס קליטת הקול/הוצאת הקול בשני הדגמים.

דיגיטלי

עיבוד קול דיגיטלי פירושו שהאות הקולי מקודד לסדרה של מספרים, המבטאים את גובהו ועוצמתו ברגע זמן נתון. עיבוד הקול סיבית (bit - ביט) אחר סיבית הינו הרבה יותר מדויק מאשר בעיבוד אות אנלוגי וניתן לשנות פרטים רבים מבלי לשנות את התמונה הכללית. מכיוון שצליל דיגיטלי חסין יותר מאות אנלוגי, ניתן לחזור עליו באופן מדויק ללא סוף, מבלי להשפיע על איכות הקול הכללית. העיקרון הדיגיטלי דומה ליצירת עותקים של תמונה שנסרקה על-גבי תקליטון תוכנה: כל עותק הוא העתק מושלם של המקור.

דציבל

זוהי יחידת המדידה המקובלת לעוצמה של אות קולי. לחץ קול נמדד ביחידות מיקרו פסקל. הקול השקט ביותר אשר אדם בעל שמיעה רגילה מסוגל לשמוע הינו לחץ קול של כ-20 מיקרו פסקל. סטיבנס מצא שתחושת השמיעה מצייתת לחוק שנקרא כיום חוק הכוח של סטיבנס. מחקריו הראו שסקלה מכווצת מתאימה יותר לתיאור תחושת השמיעה. זאת, מכיוון שטווח העוצמות שאדם מסוגל לשמוע הוא אדיר. למשל, שיחה רגילה הינה בעוצמה של פי מיליון(!) מאשר סף השמיעה של האדם. אולם, מצד שני לאוזן האדם קשה מאד עד בלתי אפשרי להבחין בין עוצמות הנבדלות זו מזו אך במעט. לפיכך, היה צורך להשתמש בסקלה שתכווץ את אותו טווח גדול לכדי טווח שימושי. סקלה כזו הינה סקלת הדציבל אשר כיום משמשת בכל העולם למדידת עוצמת הקול. כאשר אנו משתמשים במושג דציבל אנו בדרך כלל מתכוונים לסקלה יחסית בין נקודת התייחסות מסוימת לבין מקור קול מסוים. בדרך כלל, נקודת ההתייחסות תהיה 0 דציבל (dB).
0 דציבל אינו אומר בהכרח כי מדובר באפס עוצמה או בדממה מוחלטת. בדרך כלל, מדובר בסף השמיעה של אדם שהוא מין ממוצע סטטיסטי. יש אנשים השומעים קולות שהינם שקטים יותר מעוצמה זו של 0 דציבל, וייתכן כי סף השמיעה שלהם יהיה 5- דציבל וכדומה. סקלת הדציבל הינה לוגריתמית, כאשר הכפלה של לחץ הקול שקולה לגידול של 6 דציבל. נקודת ההתייחסות של סקלת הדציבל יכולה להיבחר באופן אינדיבידואלי, על-מנת להתאים למטרת המדידות. לעתים קרובות, עוצמת הקול מבוטאת בדציבל SPL (sound pressure level), אשר מתאים לקול החלש ביותר שאדם בעל שמיעה רגילה מסוגל לשמוע ב-1000 הרץ, או בדציבל HL (hearing level) המתייחס לסף השמיעה של צליל ספציפי. בבדיקת שמיעה באמצעות צליל טהור משתמשים בסקלת הדציבל HL. יודגש, כי 0 דציבל באודיוגרמת צליל טהור אינה שווה ל-0 דציבל SPL. מטעמים מעשיים נבחרה סקלה אחרת, הלוקחת בחשבון את העובדה שאדם בן 18 בעל שמיעה רגילה אינו שומע באותה מידה את כל הטונים שבין 125 ו-8000 דציבל. על-ידי בדיקתם של מספר רב של אנשים בגיל 18 בעלי שמיעה רגילה, חושב ערך המרה בסיסי מדציבל SPL לדציבל HL. על-מנת להקל על העבודה עם הערך הנ"ל יושר קו ה-0 ומוקם למעלה, כנקודת התייחסות. לזה קוראים אודיוגרמה והיחידה עמה עובדים היא דציבל HL. משמעות סקלת דציבל HL היא שלאדם צעיר, ששמיעתו רגילה לגמרי, תהיה רמת שמיעה ב-0 דציבל HL בכל התדירויות. כאשר עקומת האודיוגרמה עוברת את 20-30 דציבל HL, זהו מצב לא תקין, הקרוי לקות שמיעה.

ה

הבנת דיבור

אחד מהסימנים הראשונים לירידה בשמיעה היא ירידה בהבנת הדיבור בסביבה רועשת. בבדיקת אבחנת דיבור משמיעים לנבדק מספר מילים או משפטים. אות הדיבור יכול להיות מושמע דרך אוזניות, או - כאשר בודקים מכשיר שמיעה - דרך רמקולים, למשל. השמעה דרך רמקולים קרויה בדיקת שדה צליל. סף תפישת הדיבור (Speech Reception Threshold) מאובחן על-ידי שינוי עוצמת הדיבור, עד שהנבדק מבין כהלכה כמות מסוימת של המילים המושמעות לו. סף תפיסת הדיבור הינו בדרך כלל רמה שבה הנבדק מבין 50% מהמילים המושמעות לו. באופן רגיל, לשם הערכת סף תפישת הדיבור משמיעים לנבדק חומר הכולל מספרים, או מילים דו הברתיות. אחוז המילים המזוהות במבחן מכונה "ניקוד זיהוי הדיבור". מונח זה מייצג את ההפרש בין ניקוד מושלם של 100% לבין הניקוד שהושג בפועל. לעתים קרובות, משתמשים במקום הנ"ל במונחים ישנים, כמו "ניקוד הבחנת דיבור", "אובדן זיהוי דיבור" או "אובדן אבחנת דיבור". בבדיקת אבחנת דיבור משתמשים על-מנת להשוות את האפקט של מכשירי שמיעה שונים, או הגדרות שונות של אותו מכשיר. יש לנהוג בזהירות בפרשנות הניקוד, מאחר שהוא עלול להשתנות בדרך מקרה ממבחן למבחן. מספר נוסף של גורמים מעבר לזה של מכשיר השמיעה עשוי להשפיע על הניקוד. בין אלה ניתן למנות, אימון, חינוך ואפילו רקע לשוני של המטופל.

הגברה לא לינארית

הגברה לא קווית (ליניארית) הינה שיטת דחיסה של אות הקול במכשירי שמיעה, המשנה את כמות ההגברה בהתאם לרמת צליל קלט ספציפי. בדרך כלל, קולות שקטים נוטים להיות מוגברים יותר מהקולות החזקים, אשר נוטים לחקות את התפקוד הרגיל של הקוכלאה, ומפחיתים את הצורך בהתאמה של בקרת העוצמה הידנית. בדיאגרמת קלט/פלט, כמות ההגברה אינה ביחס 1:1 ולפיכך היא מכונה לא ליניארית. באופן טיפוסי, מכשיר שמיעה יכול לספק הגברה ליניארית עבור קולות שקטים עד לרמת קול מסוימת, שאז רמת ההגברה יורדת.

הגברה לינארית

הגברה קווית (ליניארית) הינה שיטה ישנה המגבירה את כל האותות הנקלטים באופן שווה. כתוצאה מכך, לקולות שקטים, בינוניים או רועשים ניתנת אותה רמת הגברה. כאשר משרטטים זאת על-פני גרף של קלט/פלט, הגברה זו מייצגת יחס של 1:1, ומכאן השם "הגברה קווית". בדרך כלל, בשיטה זו יש צורך בשימוש בבקרת עוצמה על מנת להפיק שמיעה מיטבית תוך שמירה על נוחות. לעתים קרובות, הגברה ליניארית משולבת בהגבלת עוצמת הקול היוצא מהמכשיר, וכתוצאה מכך, הגברה לקולות מעוצמת רעש מסוימת ומעלה אינה אפשרית, כדי להבטיח שלא תיגרם אי נוחות למשתמש כתוצאה מרעש חזק מידי.

הרץ

בין השנים 1857-1894 לקראת תום המאה ה-19, התגלו מספר תגליות חשובות בתחום הפיזיקה. אחת מהן - גילוי הקרינה האלקטרומגנטית - הינה הישג של היינריך הרץ, פיזיקאי גרמני. מחקרו של הרץ סלל את הדרך לפיתוח הרדיו, הטלוויזיה והרדאר. בשנות ה-80 של המאה ה-19 פיזיקאים ניסו להשיג הוכחה ניסויית לקיומם של גלים אלקטרומגנטיים. קיומם נחזה ב-1873 על-ידי המשוואות המתמטיות של ג'יימס קלארק מקסוול, מדען בריטי. ב-1887 הרץ בחן את השערת מקסוול. הוא השתמש במתנד עשוי מגולות של נחושת מבריקה, אשר חוברו לסליל השראה ואשר הופרדו האחת מהשנייה על-ידי רווח קטן בו יכול היה להופיע ניצוץ. הרץ סבר שאם השערותיו של מקסוול נכונות, ישודרו גלים אלקטרומגנטיים במהלך כל סדרת ניצוצות. על מנת לאשש זאת, הרץ בנה רסיבר פשוט מלולאת תיל. בקצה התיל היו כדוריות קטנות שביניהן הפריד רווח קטן. הרסיבר מוקם במרחק מה מהמתנד. על-פי ההשערה, אם גלים אלקטרומגנטיים התפשטו מניצוצות המתנד, הם ישרו זרם בלולאה שתשלח ניצוצות ברווח. הדבר אכן התרחש כאשר הרץ הפעיל את המתנד, כשהוא יוצר בכך את השידור והקליטה הראשונים של גלים אלקטרומגנטיים. הרץ גם הבחין שמוליכי חשמל שיקפו את הגלים ושניתן היה למקדם באמצעות רפלקטורים קעורים. הוא גילה שלא-מוליכים אפשרו למרבית הגלים לעבור. תגלית נוספת שלו הייתה האפקט הפוטו אלקטרי. ב-1889 הרץ מונה פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בון. הוא מת בבון ב-1 בינואר 1894.

התקפה/שחרור

זמני ההתקפה/שחרור מראים כמה מהר פועל מעגל דחיסה של מכשיר שמיעה. זמן ההתקפה הוא הזמן שחולף מהרגע בו נקלט האות ועד לרגע בו מעגל הדחיסה מייצב את הקול הנקלט לרמה הנדרשת. פעולה זו מתרחשת תוך מספר אלפיות השנייה. בדרך זו, רעש פתאומי חזק לא יגרום אי נוחות למשתמש. זמן השחרור הינו ארוך יותר, כך שהשינויים של בקרת ההגברה האוטומטית במכשיר לא יפגמו בתחושת השמיעה. מצד שני, אם זמן השחרור ארוך מדי, אות פתאומי יכול לכבות את ההגברה לפרק זמן ארוך וכתוצאה מכך אובדים אותות הדיבור. לפיכך, בחלק ממכשירי השמיעה, זמן השחרור של בקרת ההגברה האוטומטית משתנה בהתאם לקול הנקלט. עבור קולות חזקים וקצרים זמן השחרור הוא מהיר (לדוגמה, 50 אלפיות השנייה), ואילו עבור קולות חזקים ויציבים הוא ארוך (עד למספר שניות).

ו

ויברציות

תנועה מתנודדת תחילה בכיוון אחד ולאחר מכן בכיוון הנגדי, כגון התנועה של מטוטלת, או מיתר של כלי מוסיקלי שנפרט. כל ויברציה פשוטה ניתן לתאר באמצעות שלושה משתנים: אמפליטודה (ע"ע) או העוצמה; התדירות והפאזה (מופע) - התנודה ביחס לקבוע זמן כלשהו. קול נוצר יל-ידי ויברציות של גוף שמועברות באמצעות תווך, כמו אוויר, באמצעות גלי לחץ הפועלים בדחיסה ודילול לסירוגין של מולקולות התווך.

ז

זיהומים

זיהומים הינם גורם שכיח לבעיות באוזן החיצונית והתיכונה, אשר בחלק מהמקרים עלולות לגרום לירידה משמעותית בשמיעה. זיהומים חיידקיים של האוזן החיצונית ושל עור התוף הינם שכיחים, אולם ניתנים לטיפול ובעלי השפעה זניחה על השמיעה. זיהומים של האוזן התיכונה שכיחים גם הם. למרות שהם ניתנים לטיפול, לזיהומים כרוניים של האוזן התיכונה עלולה להיות השפעה ארוכת טווח על יכולת השמיעה. זיהום חיידקי של קרום המוח עלולים להשפיע על הקוכלאה עד כדי פגיעה עצבית חמורה בשמיעה. זיהומים ויראליים ואחרים הגורמים לחצבת, חזרת, CMV ועגבת עלולים לגרום לפגיעה עצבית משמעותית ובלתי הפיכה בשמיעה.

ח

חצוצרת השמע

סיבה נפוצה לבעיות באוזן התיכונה היא תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס. תעלה זו מקשרת את חלל האוזן התיכונה לאף ולגרון ומטרתה לשמור על לחץ אוויר נורמלי בחלל האוזן התיכונה. תעלת האוסטכיוס סגורה בדרך כלל, אך היא נפתחת לזמן קצר בעת בליעה או קינוח האף. התעלה נפתחת גם כאשר מתרחשים שינויים מהירים בלחץ האטמוספרי החיצוני, כמו נסיעה במעלית, נסיעה במעלה או במורד גבעה תלולה ובטיסה - בשלבי ההמראה והנחיתה. נפיחות של חלל האף יכולה בקלות לחסום את תעלת האוסטכיוס ובכך מונעת את תפקודה כווסת לחץ אוויר. דבר זה גורם לריריות שנמצאות באוזן התיכונה לספוג את האוויר הכלוא ובכך ליצור וואקום. הבדל לחצים זה גורם לעור התוף לסגת פנימה ובכך ליצור הקשחה עדינה של מערכת האוזן התיכונה, מצב הגורם לירידה קלה מאד או קלה בשמיעה. לחץ האוויר השלילי מבשר בדרך כלל על דלקת אוזן תיכונה, כאשר חלל האוזן התיכונה מתמלא בנוזל, דבר המוביל לירידת שמיעה הולכתית גדולה יותר. תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס שכיח בקרב ילדים הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים.

ט

טווח דינמי

הטווח שבין סף השמיעה לבין רמת העוצמה הבלתי נוחה (UCL) ידוע כטווח הדינמי, או שמיעה שיורית, של אדם לקוי שמיעה. הטווח הדינמי יכול להימדד גם עבור אותות בתדרים ספציפיים כגון טונים טהורים או רעשים צרי פס. עניין זה יכול להיות שימושי למדי, מכיוון שהטווח משתנה לעתים קרובות בדרכים שאינן צפויות מהתבוננות באודיוגרמה. טווח דינמי יכול גם להיות קשור לליקוי אנטומי במערכת השמיעה. ירידות שמיעה הולכתיות מאופיינות ברמת עוצמה בלתי נוחה גבוהה. לעומת זאת, בירידות שמיעה עצביות רמת העוצמה הבלתי נוחה הינה נורמלית. אולם, מאחר שסף השמיעה בירידות עצביות גבוה, הטווח הדינמי נעשה צר במיוחד, כמודגם בתרשים הימני. כאשר הטווח הדינמי מצומצם, הדבר מציב אתגר בפני מכשיר השמיעה. על מכשיר השמיעה לדחוס את אותות הקול הנקלטים אשר מצויים בעוצמות שונות לתוך טווח עוצמות מצומצם. מכשיר השמיעה עושה זאת באמצעות מעגלי דחיסה.

טינטון

תופעת הטינטון יכולה להתבטא בצלצול, זמזום או רעש רציף אחר שאינו בא ממקור קול חיצוני כלשהו, אך הוא נשמע על-ידי מי שסובל מתופעה זו. בדרך כלל, תופעת הטינטון מופיעה לאחר תחילתה של ירידת שמיעה. ירידת השמיעה יכולה להיות מתונה מאד, כתוצאה מהזדקנות, חשיפה לרעש או תהליך מחלתי אחד. השערות שהועלו לאחרונה טוענות כי ירידת שמיעה גורמת לכך שקולות סביבתיים אינם חזקים מספיק על מנת למסך (לחסום) את רעשי הגוף הפנימיים הרגילים. לפיכך, ייתכן כי רעש הטינטון הוא למעשה "רעש הרצפה העצבי", שלאחר מכן מוגבר על-ידי דרכי השמע המחברות את האוזן לחלקים השונים של המוח. ניתן לטווח (לכוון במדויק) לולאת הגברה זו על ידי גירוי אקוסטי ארוך טווח, באמצעות שימוש במכשירי שמיעה או מכשיר מחולל רעש (ממסך). כאשר מכשירים אלה משולבים יחד עם תרפיה מתאימה, ניתן להשיג ירידה משמעותית בהפרעות הקשורות לטינטון. תסמינים אחרים יכולים להיות קלים, כמו הצטברות של שעוות אוזן בתעלת האוזן, או חמורים (אך נדירים) כמו הופעת גידול שפיר על העצב השמיני (עצב השמיעה). לחצו להרחבה על טינטון באוזניים ולדרכי הטיפול.

י

יחס בין אות לרעש

ההבדל בדציבלים בין צליל שאנו מעוניינים לשמוע לבין צליל מתחרה, קרוי היחס בין אות לרעש. לפיכך, ניתן לפרש יחס זה כיחס בין שני אותות אקוסטיים. יחס זה משמש לתאר שני מצבי בדיקה בתהליכי בדיקת שמיעה והערכת הצורך במכשיר שמיעה. בבדיקת דיבור, שכיח לתאר את הבדיקה באמצעות יחס זה, המציין את היחס בין אות הבדיקה (דיבור) לבין רעש רקע מתחרה. אם אות דיבור מושמע בעוצמה של 65 דציבל SPL בבדיקה נתונה, ניתן להשתמש בעוצמה משתנה של רעש הרקע המתחרה, על מנת ליצור מצבי מבחן שונים ברמות שונות של קושי. אם רעש הרקע מושמע ב-60 דציבל SPL, היחס הוא 5+ דציבל, שהינו מועדף למדי. אם, מצד שני, מגבירים את עוצמת אות הרעש ל-70 דציבל SPL, היחס למצב הבדיקה הספציפי הזה הוא 5- דציבל. במצב זה, הרבה יותר קשה לזהות את האות המושמע.

ירידה בשמיעה

ירידה בשמיעה נובעת ממספר גורמים ובדרך כלל מאופיינת לפי סוג הירידה וחומרתה. סוג ירידת השמיעה משויך למיקום של הליקוי בתוך מערכת השמע, וחומרת הירידה משויכת להיקף שבו הליקוי פוגם בתפקוד הנורמלי. הגדרת סוג הירידה בשמיעה ואת דרגת חומרתה היא מיסודות האודיולוגיה. הגורם העיקרי לליקוי שמיעה הוא ירידה ברגישות השמיעה. משמעות הדבר היא כי לאוזן חסרה הרגישות הרגילה בגילוי הקול. במילים אחרות, על הקולות להיות בעוצמה גדולה על מנת שניתן יהיה לתפשם. אובדן הרגישות נגרם על-ידי ירידה בלתי נורמלית של העברת הקול על-ידי האוזן אל המוח. ירידה זו עלולה לנבוע ממספר גורמים אשר משפיעים על האוזן החיצונית, התיכונה או הפנימית. כאשר הולכת הקול אינה תקינה באוזן החיצונית או התיכונה, התוצאה היא ירידת שמיעה הולכתית. כאשר התאים החושיים או העצביים, או קישוריהם לקוכלאה, מתנוונים או שאינם פועלים, התוצאה היא ירידת שמיעה עצבית.

ירידת שמיעה הולכתית

למה אנו זקוקים על-מנת להבין דיבור? הדיבור מורכב מעיצורים ותנועות. הפגיעה בשמיעה עלולה להשפיע על יכולתנו להבין דיבור. זאת, מכיוון שירידת שמיעה פוגעת ביכולתנו לשמוע טוב תדירויות מסוימות. כאשר אנו מדברים העיצור או התנועה הינם בעלי תדירות האופיינית להם. אם שמיעתנו לקויה, ייתכן ונתקשה להבחין בעיצור או בתנועה בתדירויות מסוימות. לדוגמה, אנשים אשר שמיעתם לקויה בתדירויות הגבוהות יתקשו לשמוע "ש" ו-"צ". למרות שהעוצמה של העיצורים והתנועות המהווים את הדיבור הינה בתדירויות מתחת ל-1000 הרץ, היכולת שלנו להבחין בין צליל אחד למשנהו תלויה בתפישתנו את התדירויות הגבוהות יותר. תנועות רבות ניתנות להבחנה בתחום התדרים שבין 1000-2500 הרץ, בעוד שלהבחנה של מרבית העיצורים נדרשת תפישה מדויקת של טווח התדירויות מ-2000 הרץ ומעלה.

ירידת שמיעה עצבית

מקורה של ירידת שמיעה עצבית הינה בהפרעה הקשורה לתאי עצב בקוכלאה ו/או בסיבי עצבי השמע של העצב השמיני הגולגולתי. כאשר המבנה של המנגנון העצבי נפגם בצורה כלשהי, היכולת שלו להמיר אנרגיה מכנית באנרגיה חשמלית פוחתת. כתוצאה מכך, עיבוד הקוכלאה עובר שינויים מסוימים. הנפוצים ביותר מבין אלה הם: 1. ירידה ברגישות של התאים הקולטים בקוכלאה; 2. ירידה ביכולת ההבחנה בתדרים של הקוכלאה; 3. ירידה בטווח הדינמי של מנגנון השמיעה. אחת מהתוצאות של ירידה עצבית בשמיעה היא תופעת הגיוס, או גידול לא נורמלי בעוצמת הצליל. בהשוואה לאוזן רגילה, באוזן בעלת ליקוי עצבי, העוצמה גדלה במהירות גדולה יותר ברמות עוצמה מעט מעל סף השמיעה. גיוס זה יוצר הקטנה של הטווח הדינמי (בין סף השמיעה ועד לרמת השמיעה הבלתי נוחה). ברוב המקרים, ניתן לחזות את השפעתה של תופעה זו על תפישת הדיבור מתוך התבוננות באודיוגרמה והיא דלה יותר מאשר ניתן לצפות מירידת שמיעה הולכתית בעלת אותו סדר גודל. בקצה האודיוגרמה, הירידה באבחנת התדרים והטווח הדינמי עלולה להגביל באופן חמור את היעילות של השמיעה השיורית. ככלל, פגיעה עצבית אינה ניתנת לריפוי רפואי ויש צורך בשימוש במכשירי שמיעה.

ירידת שמיעה עקב גיל

הפגיעה הנפוצה ביותר באוזן הפנימית נקראת Presbyacusis, או "לקות שמיעה כתוצאה מגיל". Presbyacusis נגרם על-ידי ניוון הדרגתי של תאי השיער. זהו תהליך נורמלי המלווה את ההזדקנות. דרגת הניוון של תאי השיער משתנה מאדם לאדם. יש החווים אובדן שמיעה משמעותי כתוצאה מכך במהלך שנות החמישים לחייהם, בעוד לאחרים יהיה אובדן שמיעה זניח בגיל שמונים. באמצעות מכשירי שמיעה ניתן לתת מענה משמעותי לבעיות שמיעה הקשורות ל-presbyacusis. במקרים רבים, הירידה בשמיעה מתבטאת בעיקר בתדירויות הגבוהות. כיום, בעולם המערבי כ-30% מהאנשים מעל גיל 65 סובלים מירידה בשמיעה ואחוזים אלה הולכים וגדלים ככל שהגיל עולה.

כ

כיווניות

הכיווניות היא תכונה של מערכת השמיעה העוזרת לנו לדעת מהיכן מגיע הקול וכן מסייעת לנו להתמקד בקולות מסוימים על-פני אחרים. לקול מהירות מסוימת (כ-340 מטר בשנייה) הוא מגיע למקומות שונים בזמנים שונים. בדומה לרעם שאנו שומעים זמן מה לאחר הופעת הברק. למרות המרחק הקצר שבין שתי אוזנינו, אות קולי יכול להגיע בהפרשי זמנים (זעירים) לכל אוזן. המוח יודע לתרגם הפרשי זמנים אלה כך שאנו יכולים לדעת מהיכן מגיע האות הקולי. זוהי הכיווניות. כאשר שמיעתנו לקויה גם הכיווניות נפגמת. מכשירי שמיעה בעלי יכולות כיווניות מסייעים להתגבר על אובדן הכיווניות, אשר מתבטא בעיקר ביכולות להבחין בדיבור על-פני רעש מתחרה הבא מכיוון אחר. מיקרופונים כיווניים נועדו לשפר את היחס שבין האות לרעש עבור קולות הבאים ישירות מול המשתמש, על-ידי החלשה של קולות הבאים מכיוונים אחרים. היתרון העיקרי של מיקרופונים כיווניים הוא שהם מאפשרים למשתמש להתמקד בקולות הבאים מהחזית, דבר התורם להבנת דיבור בסביבות רועשות.

מ

מגבר

המגבר מהווה חלק מהרכיבים האלקטרוניים במכשיר השמיעה וכולל בתוכו מספר חלקים מעגליים. האות נשלח מהמיקרופון אל המגבר, שם הוא מעובד ומוגבר בהתאם להגדרות של מכשיר השמיעה. לבסוף, האות המוגבר בהתאם לצרכים נשלח אל הרסיבר ומשם הלאה אל עור התוף של לקוי השמיעה.

מיסוך

כאשר אנו מאזינים לקול שקט וחזק בו זמנית, אנו עלולים שלא לשמוע את הקול השקט בכלל. הקול השקט ממוסך על-ידי הקול החזק. מיסוך קולות שקטים מתבטא ביתר שאת במקרים של שמיעה לקויה. לקול החזק יש אפקט מיסוך גדול יותר אם הקול השקט נמצא באותו טווח תדירויות. מיסוך עשוי להתרחש גם כאשר הקול השקט הינו מחוץ לטווח התדירויות של הקול החזק. התופעה קרויה התפשטות מיסוך כלפי מעלה. המיסוך יעיל יותר כאשר הקול החזק הינו בתדירויות נמוכות והקול השקט בתדירויות גבוהות, מאשר כאשר המצב הפוך. כאשר שני הקולות נוכחים באותו זמן, המיסוך הינו בו זמני.

מיקרופון

מיקרופון הוא מתמר אשר ממיר את האנרגיה האקוסטית לאנרגיה חשמלית. מיקרופון הינו ממברנה דקה, הרוטטת בתגובה לגל הדחיסה וההתפשטות של מולקולות האוויר הנפלטות ממקור הקול. כאשר הממברנה של המיקרופון רוטטת, היא יוצרת זרם חשמלי בהתאם למשרעת (אמפליטודה), לתדר ולמופע (פאזה) של האות האקוסטי. לאחר מכן, האנרגיה מוגברת לפני סינונה.

מכשיר בתוך האוזן

מכשירי "בתוך האוזן" (ITE)

מכשיר שמיעה בתוך משקפיים

זהו מכשיר שמיעה המוחבא בתוך משקפי ראייה. המיקרופון ממוקם על הציר או מאחורי האוזן. ככל שהמיקרופון ממוקם קדימה יותר, כך קטנה הסכנה להיווצרות היזון חוזר. לעומת זאת, השמיעה הכיוונית של המשתמש נפגמת בשל מיקומו הקדמי של המיקרופון. הרסיברים מצויים בקצהו האחורי של המכשיר ומחוברים לאוזנייה באמצעות צינורית פלסטית. משקפי שמיעה מתופעלים בדומה למכשירים מאחורי האוזן (BTE). אדם הסובל מבעיית שמיעה הולכתית יכול להשתמש במשקפיים, המעבירים את הקול אל העצם ומשם ישירות אל האוזן הפנימית. משקפיים אלה היו במשך שנים רבות אמצעי פופולרי להסתרת מכשיר השמיעה, ולחלק מהמשתמשים היה קל יותר לתפעל אותם מאשר את המכשירים מאחורי האוזן. אולם, המגבלות המעשיות הכרוכות בשילוב של שיקום ראייה ושמיעה במכשיר אחד היו כה בולטות, עד שמכשירים אלה נעלמו לגמרי מהשוק.

מכשיר שמיעה מאחורי האוזן

מכשירי שמיעה המצויים מאחורי האוזן (BTE).

מכשיר שמיעה נישא על הגוף

במכשיר שמיעה נישא על הגוף הרכיבים מאוחסנים בקופסה שגודלה בדרך כלל כגודל חפיסת סיגרית. המכשיר ניתן לנשיאה בתוך כיס חזה עם כבל המחבר אותו אל האוזניה. מכיוון שהמיקרופון ממוקם במרחק מה מהרסיבר, המכשיר רגיש פחות להיזון חוזר (פיד בק) מאשר מכשירי שמיעה אוזניים, דבר המאפשר למכשיר לייצר עוצמה והגברה משמעותיים. כיום, השימוש במכשירים אלה הוא נדיר.

מכשיר שמיעה שכולו בתעלת האוזן

מכשירי שמיעה שכולו עמוק בתוך תעלת האוזן (CIC).

משוב

היזון חוזר (פיד בק) מתרחש כאשר הקול המוגבר בורח מתעלת האוזן דרך תעלות האוורור או סדק באוזניות של מכשירי שמיעה. הקול הבורח נקלט במיקרופון ומוגבר מחדש וכתוצאה מכך נוצר קול שרקני מטריד. באופן מסורתי בעיות היזון חוזר נפתרות על-ידי החלשת מסלול ההיזון החוזר באמצעות שינויים אקוסטיים באוזניה או בתבנית של מכשיר השמיעה, או על-ידי החלשת ההגברה בתדירויות הגבוהות. כיום, מכשירי שמיעה משוכללים הינם בעלי יכולת לבטל את התופעה מבלי לגרוע מעוצמת ההגברה, כדוגמת מנגנון ה-DFS (digital feedback suppression) של חברת GN ReSound.

נ

ניקוי מכשירי שמיעה

מכשיר השמיעה מורכב מרכיבים רגישים שונים ובא במגע עם העור ותעלת האוזן ולעתים שיער הראש. מגע זה בצירוף עם תנאי לחות האוויר, עלולים לגרום לסתימות, קורוזיה ותופעות אחרות הפוגמות ביעילות המכשיר. לפיכך, מומלץ להביא את המכשיר לניקוי (והאוזנייה) במכון השמיעה אחת לשלושה-ארבעה חודשים.

ס

סף

סף הינו הרמה שבה גירוי או שינוי בגירוי הינו מספיק להפקת תחושה או אפקט. רגישות סף הדיבור נמדדת בדרך כלל לגבי שורה של גלי סינוס או טונים טהורים. מטרת סוג מבחן זה הינה לקבוע את העוצמה השקטה ביותר של שורת גלי סינוס, אשר השומע יכול בקושי לשומעם. למטרת קליניות, ספים נמדדים בדרך כלל באוקטבות של תדירויות בין 125 ל-8000 הרץ. אם נמצא כי יש שוני בסף, העולה על 30 דציבל בין תדירויות של אוקטבות, אזי יש צורך לקבוע את הספים גם בחצאי אוקטבות. ספי שמיעה נמדדים בדציבל HL (hearing level). ספים מתחת ל-20 דציבל HL נחשבים כאילו הם מצויים בטווח הנורמלי.

ספקטרום

ספקטרום הוא הצגה גרפית של חלוקת מרכיבי התדירויות של אות אקוסטי נתון. ישנן דרכים רבות לתיאור גרפי של הספקטרום. ניתן להציג את הצליל בזמן או בתדירות, באמצעות צורת גל או ספקטרום תדירויות. באיור שלמטה, ניתן לראות שלושה אותות המוצגים בזמן ובתדירות: 1. צליל טהור של 1 קילו-הרץ; 2. תנועה (vowel). שימו לב לפסגות המאפיינות את המבנה בספקטרום התדירויות; 3. רעש לבן. שימו לב שכל התדירויות מוצגות ברמות זהות.

ספקטרום דיבור

למרות שהדיבור נבדל משפה לשפה, קיימים מאפיינים משותפים לכל אותות הדיבור . ניתן לתאר אות דיבור במספר דרכים. השתיים החשובות שבהן קשורות לזמן ותדירות. במונחים אקוסטיים, דיבור הינו אות מתנודד, אשר מרכיבי התדירות שבו משתנים מרגע אחד לרגע שאחריו. לפיכך, דיבור הינו אות לא נייח. קולות דיבור שונים הינם בעלי מאפייני מבנה תדירות וזמן, אשר מבחינים אותם מכל קולות הדיבור האחרים. כך, תנועות הינן בעלות מספר פסגות ספקטרליות הקרויות פורמנטים. התדירויות המדויקות של פסגות אלה מאפשרות לזהות את התנועה. עיצורים, ככלל, הינם בעלי משך זמן קצר יותר ולעתים קרובות מושפעים מאד מתנועות שכנות. אות דיבור ממושך ניתן לתיאור על-ידי הספקטרום ארוך הטווח שלו ורמתו הכללית. בבואנו לנתח פרטי דיבור (לדוגמה, מילים) , עלינו להשתמש בספקטרום קצר טווח. דבר זה נקרא גם ספקטרוגרמה. המידע המפורט לגבי ספקטרוגרמה מאפשר למתבונן המיומן לזהות את הנאמר. תרשים א' מראה את צורת הגל של הדיבור וכיצד רמת לחץ הקול משתנה כפונקציה של הזמן. כדי לנתח את פרטי הדיבור ניתן להשתמש בספקטרום לטווח הקצר בדיבור של גבר. תרשים ב' מראה את חלוקת האנרגיה בשנייה וחצי של דיבור. תרשים זה הינו תלת-ממדי ויש לקרוא אותו כלהלן: ציר ה-X הוא הזמן, ציר ה-Y הוא התדירות בהרץ והחלק השחור של תבנית הספקטרום מצביעה על העוצמה של אזורי התדירות השונים. ניתן לשרטט את ספקטרום הדיבור גם כאודיוגרמה, כמודגם בשרטוט ג. כאן, ניתן להציג את ספקטרום התדירויות ארוך הטווח של קולות הדיבור השונים במונחי העוצמה היחסית שלהם. צורה כזו של הצגה יכולה לסייע בבדיקת השמיעה של אדם, כך שניתן לראות בבירור אילו קולות אותו אדם אינו שומע.

ע

עיוות הרמוני

כאשר הקול מועבר למערכת אלקטרונית - כגון מגבר במכשיר שמיעה - ניתן להשוות את צורת הגל של האות היוצא עם צורת הגל של האות הנכנס. אם המערכת משכפלת את צורת הגל בלי הוספה או הסרה של מידע כלשהו מהצליל, נוכל לומר על האות שהוא אינו מעוות. עיוות, אם כן, משמעו שהאות הנכנס עבר שינוי כלשהו. עיוות הרמוני הינו סוג אחד של עיוות אמפליטודה של אות, כאשר המרכיבים ההרמוניים נוספים לאות, בהרמוניה של תדירויות באות הנכנס. עיוות הרמוני ידוע גם בשם עיוות אמפליטודה או עיוות לא ליניארי.

עיצור

למה אנו זקוקים על-מנת להבין דיבור? הדיבור מורכב מעיצורים ותנועות. הפגיעה בשמיעה עלולה להשפיע על יכולתנו להבין דיבור. זאת, מכיוון שירידת שמיעה פוגעת ביכולתנו לשמוע טוב תדירויות מסוימות. כאשר אנו מדברים העיצור או התנועה הינם בעלי תדירות האופיינית להם. אם שמיעתנו לקויה, ייתכן ונתקשה להבחין בעיצור או בתנועה בתדירויות מסוימות. לדוגמה, אנשים אשר שמיעתם לקויה בתדירויות הגבוהות יתקשו לשמוע "ש" ו-"צ". למרות שהעוצמה של העיצורים והתנועות המהווים את הדיבור הינה בתדירויות מתחת ל-1000 הרץ, היכולת שלנו להבחין בין צליל אחד למשנהו תלויה בתפישתנו את התדירויות הגבוהות יותר. תנועות רבות ניתנות להבחנה בתחום התדרים שבין 1000-2500 הרץ, בעוד שלהבחנה של מרבית העיצורים נדרשת תפישה מדויקת של טווח התדירויות מ-2000 הרץ ומעלה.

ערוצים

כאשר מכשיר השמיעה מעבד את הצלילים הנקלטים באמצעות המיקרופון, הוא עשוי לחלק את תחום התדירות בו הוא פועל למספר חלקים, ולעבד כל חלק באופן אינדיבידואלי. כל חלק כזה נקרא ערוץ. לדוגמה, אם מכשיר שמיעה פועל בתחום התדרים שבין 200 הרץ ל-4,000 הרץ ותחום זה חולק לארבעה חלקים, ניתן לומר כי למכשיר ארבעה ערוצים.

לעתים קרובות, יצרני מכשירי השמיעה משתמשים במשמעויות שונות למונח "ערוצים" כגון, יכולות החומרה של השבב במכשיר השמיעה, רצועות תדירות (Bands) לכיוונון אותות שקטים וחזקים בנפרד ועוד.

התמונה שלהלן ממחישה באופן גרפי חלוקה של תחום תדירות במכשיר שמיעה ל-17 ערוצים תוך חפיפה בין הערוצים השונים.

פ

פגיעה בהבנת הדיבור

מקורה של הפגיעה ביכולת להבין דיבור הוא בליקויים של תאים עצביים בקוכלאה או בסיבי עצב השמיעה השמיני. כאשר מבנהו של מנגנון התפישה ניזוק באופן כלשהו, יכולתו להמיר אנרגיה מכנית לאנרגיה חשמלית פוחתת. כתוצאה מכך, העיבוד הקוכלארי עובר שינויים מסוימים. השינויים הנפוצים ביותר הם בין היתר: 1- ירידה ברגישות התאים הקולטים בקוכלאה; 2- ירידה ביכולת אבחנת התדירויות של הקוכלאה; 3 - ירידה בטווח הדינמי של מנגנון השמיעה. אחת התוצאות של ירידת שמיעה תפישתית היא recruitment או גידול בלתי נורמלי של העוצמה. בהשוואה לאוזן רגילה, באוזן הסובלת מירידת שמיעה תפישתית, העוצמה גדלה מהר יותר ברמות הקרובות לסף השמיעה. recruitment גורם להקטנת הטווח הדינמי (מסף השמיעה ועד לרמת האי נוחות). ירידה באבחנה בין תדירויות ובטווח הדינמי משפיעה על תפישת הדיבור. במרבית המקרים ניתן לחזות השפעה זו מהתבוננות באודיוגרמה והיא דלה יותר מאשר אנו מצפים מירידת שמיעה הולכתית באותו סדר גודל. בקצה האודיוגרמה הירידה באבחנה בין התדירויות ובטווח הדינמי עלולה להגביל מאד את התועלת שבשמיעה שיורית.

פילטר

פילטר הינו רכיב המצוי במכשיר השמיעה בדרך כלל במקום ממנו יוצא האות המוגבר אל האוזן (צינורית הרסיבר). הפילטר מגן מפני כניסת שעוות אוזן וחלקיקים אחרים אשר עלולים לגרום לסתימת המכשיר. חלק גדול מ"תקלות" במכשירי שמיעה הוא בשל סתימת הפילטר. על-ידי ניקוי הפילטר או החלפתו נפתרת הבעיה.
מסנן אקוסטי הינו רכיב המגביר ומחליש תדירויות מסוימות באופן שונה ועל-ידי כך משנה את הספקטרום של האות הקולי. מסננים משמשים לסינון טווח מוגדר של תדירויות של אות קולי. מסנני תדירויות נמוכות משמשים להקטנת ההגברה של תדירויות נמוכות. במסנן זה נעשה שימוש במקרה בו לקוי השמיעה הינו בעל שמיעה נורמלית או כמעט נורמלית בתדירויות הנמוכות, או כאשר הוא חווה בעיות שמיעה בסביבות רועשות. קיימות מספר רמות של עקומות סינון, החל מעקומות של 6 דציבל לאוקטבה בפילטרים פסיביים מהדור הראשון דרך 12, 18 או 24 דציבל לאוקטבה בפילטר אקטיבי (המכיל מגבר). פילטרים טוניים מיוחדים הינם בעלי עקומות משתנות. רוב לקויי השמיעה סובלים מירידה בשמיעה כתוצאה מהזדקנות (presbyacusis). הם שומעים תדירויות נמוכות ללא כל קושי מיוחד, אולם סובלים משמיעה לקויה בתדירויות הגבוהות. במקרים כאלה יהיה זה נכון לסנן את התדירויות הנמוכות מהאות הקולי לפני הגברת האות. מסנני תדירויות גבוהות משמשים להקטנת ההגברה של תדירויות גבוהות, בדרך כלל מעל 1000 הרץ. הפחתה זו שימושית גם לסובלים מליקוי שמיעה חמור, על מנת להקטין הסיכון בהיזון חוזר. ניתן להשתמש בפילטר גם למשתמשים חדשים במכשירי שמיעה, על מנת להחליש את התדירויות הגבוהות. מצב זה מועדף לעתים בשלבים הראשונים של השימוש במכשיר השמיעה. לאחר זמן מה, המשתמש מתרגל להרכבת מכשיר שמיעה ואז ניתן לשנות את פעולת מסנני התדירויות הגבוהות להעלות את ההגברה בתדירויות הגבוהות.

צ

צינורית

במכשירים מסוג BTE (ע"ע) הקול המוגבר עובר ממכשיר השמיעה באמצעות צינורית שקופה ודקה אל אוזנייה המצויה בתעלת האוזן. לעתים הצינורית מתקשה (מצהיבה) ויש להחליפה.

ק

קוכלאה

הקוכלאה מזכירה בצורתה קונכייה של חילזון בעלת שניים וחצי פיתולים. לפיכך, לעיתים היא מכונה "השבלול". היא מצויה בתוך האוזן הפנימית וממלאת תפקיד מרכזי וחיוני במערכת השמע. הקוכלאה ממירה אותות קול מכניים (תנודות) המניעים את הנוזל המצוי בתוכה לאותות עצביים (אותות חשמל). מרבית פגיעות השמיעה העצביות מתרחשות כאשר נגרם נזק לקוכלאה. הקוכלאה מחוברת לאיבר שיווי המשקל, המכיל תעלות חצי מעגליות. בתעלה הנמוכה שני חלונות - החלון הסגלגל (האובלי) והחלון העגול. החלון הסגלגל מכיל את פני עצם הארכובה, שהיא אחת משלוש עצמות השמע, הפועלת כמו בוכנה המזיזה את נוזלי האוזן הפנימית. בהתאם לתדירות של האות המגיע אל הקוכלאה נוצרות תנודות במקומות שונים בה. מהתחתית ועד לחלקה העליון של הקוכלאה מצויה הממברנה הבסילרית (שאורכה כ-30 מ"מ), עליה ממוקמים תאי השיער. תאי השיער הינם החלק המרכזי באיבר השמיעה, הקרוי האיבר של קורטי, על שמו של המדען האיטלקי א. קורטי. לאורך הממברנה הבסילרית מצויה שורה אחת של תאי שיער פנימיים ושלוש שורות של תאי שיער חיצוניים. בקוכלאה יש למעלה מ-23,000 תאי שיער הממוקמים לאורך שלושה ס"מ של הממברנה.

ר

רסיבר

רכיב אלקטרוני במכשיר שמיעה אשר הופך אותות אלקטרוניים לאותות אקוסטיים. משמש כמעין "רמקול" במכשיר השמיעה.

ש

שעוות אוזן

שעוות האוזן היא הפרשה חומה או צהובה. היא נוצרת על-ידי בלוטות בתוך תעלת האוזן החיצונית. תפקידה של שעוות האוזן הוא להגן על עור תעלת האוזן על-ידי שמירתה רכה ולחה. שעוות אוזן גם מונעת חדירה של חרקים ועצמים זרים אחרים. שעוות האוזן באופן טבעי מופרשת אל מחוץ לתעלת האוזן ובתנאים של שמירה על היגיינה נכונה לעתים נגרמות הפרעות בשמיעה כתוצאה מהשעווה. לעתים, כמות גדולה מדי של שעוות אוזן עלולה להצטבר בתעלת האוזן ולהישאר כלואה שם. תופעה זו עלולה לגרום לפגיעה מתונה בשמיעה ההולכתית, לטיניטוס ואף לסחרחורת. הכינוי הנפוץ של הצטברות כזו הוא "פקק באוזן". עם ניקוי האוזן נעלמות כל התופעות שנגרמו עקב ההצטברות. בשעווה הכלואה באוזן יש לטפל תחילה על-ידי טיפות אוזניים המרככות אותה ולאחר מכן על-ידי שטיפת האוזן להוצאת השעווה.

ת

תאי שיער

תאי השיער הינם רכיב חיוני ביותר במערכת השמע. הם מצויים בתוך הקוכלאה, כאשר ישנם למעלה מ-23,000 תאי שיער על-פני כשלושה ס"מ של ממברנה. תאי השיער הפנימיים הם התאים העצביים העיקריים. הם קולטים גירויים על-ידי רוב סיבי עצב השמע המגיעים אל המוח או היוצאים ממנו. תפקיד תאי השיער הוא לתרגם אותות מכניים (תנודות) לאותות עצביים (חשמליים). הם נקראים כך מכיון שבחלקם החיצוני יש מעין חוטים זעירים הנראים כשערות אשר מגיבים לאותן תנודות. כאשר צליל נקלט, הממברנה הבסילרית בקוכלאה רוטטת. לרטט זה אין עוצמה זהה בכל הנקודות לאורך הממברנה הבסילרית. כתוצאה מצליל בתדירות גבוהה (למשל, 10 קילו-הרץ), הרטט יתרחש בעיקר בקרבת פתח הקוכלאה (השבלול), כלומר קרוב לחלון הסגלגל, שם ממוקמים פני עצם הארכובה, שהיא האחרונה בשלוש עצמות השמע. בתדירויות בינוניות עד גבוהות, סביב 1 קילו-הרץ, מרכז הרטט יעבור אל הסיבוב האמצעי של הקוכלאה, ואילו בתדירויות נמוכות (100 קילו-הרץ) הרטט החזק ביותר יתרחש סמוך לחלקה העליון של הקוכלאה. כאשר התדירות היא מעל 500 הרץ לערך, תאי עצב יחידים אינם מסוגלים להגיב לכל מחזור ומחזור של תנודה. אולם קבוצת תאי העצב כמכלול מסוגלת להגיב לתדירויות גבוהות מאד בתיאום. הבחנה זו מאפשרת לקבוע את התדירות באמצעות מרווחי הזמן בין פעימות של העצבים. תאי השיער החיצוניים פועלים כמו מנגנון עזר במכונית, במובן זה שמתקיימת הגברה מכנית של רטיטות קלות של צלילים חלשים, אשר גורמים לגירוי של תאי השיער הפנימיים. תאי השיער החיצוניים מכילים רקמת שרירים, ומאפשרים לממברנה הבסיסית לרטוט במידה מספקת גם כתוצאה מרמה נמוכה של צליל. תפקוד תאי השיער החיצוניים הוא לא-קווי. כלומר, הם בעלי השפעה משמעותית ברמות צליל נמוכות, ואילו ברמות חזקות אין להם כל השפעה. פונקציה זו נפגמת בקלות כתוצאה מרעש, כגון ירי בכלי נשק ורעש תעשייתי חזק. מצד שני, הפונקציה הלא-קווית של תאי השיער החיצוניים יוצרת מידות קטנות של עיוות, אשר ניתן להשתמש בו כדי לוודא שתאי השיער החיצוניים פועלים כהלכה. מספר גדול של סיבים עצביים מחובר לתאי השיער. אחדים מהם מעבירים אותות מתאי השיער אל המוח. אלה קרויים "עצבים מוליכים מהמוח", והם מחוברים בדרך כלל לתאי השיער הפנימיים. העצבים המוליכים מהמוח מעבירים אותות בקרה מהמוח אל תאי העצב הקרובים יותר אל האוזן. העצבים מכל אוזן נכנסים אל גזע המוח. משם הם נכנסים אל המוח עצמו בצד הנגדי לראש ומסתיימים על פני השטח של המוח ממש מעל לאוזן הנגדית מאחורי עצם הרקה. זה המקום בו ממוקם מרכז השמיעה המוחי - בקליפת המוח (auditory cortex).

תדירות

תדירות הינה מספר הפעמים שאירוע חוזר מופיע בפרק זמן נתון. לדוגמה, בגל סינוסי, זהו מספר המופעים בשנייה אחת, המבוטאים במחזורים לשנייה או הרץ. ההבדל בין התדירות הנמוכה ביותר והגבוהה ביותר שמכשיר שמיעה יכול להעביר ביעילות קרויה טווח התדרים.

תהודה

תדירות התהודה של גוף נתון היא התדירות שבה הוא ירטוט בקלות הרבה ביותר כאשר הוא מכוון לרטוט באופן חופשי. תהודה הינה תופעה בה נעשה שימוש שכיח. כאשר נגן חליל משנה את התו של הכלי שלו על-ידי כיסוי סדרה שונה של חורים הוא משתמש בתהודה של החליל. לסוג מיוחד של תהודה יש חשיבות לצורכי אודיולוגיה. הוא מכונה תהודת רבע גל, מכיוון שהוא מופיע בצינור או צינורית בתדירות שאורך הגל שלה הינו פי ארבעה מאורך הצינורית, בתנאי שהצינורית סגורה מצידה האחד ופתוחה מצידה האחר. מהי תהודת רבע הגל? אורך תעלת האוזן של האדם המבוגר הוא כ-3 ס"מ. היא פתוחה מצידה האחד וסגורה מצידה האחר על-ידי עור התוף. מערכת זו מהדהדת בתדירות של רבע אורך גל השווה לאורך של התעלה. התדירות היא 3000 הרץ לערך והיא מכונה תדירות הדהוד של תעלת האוזן. אצל ילדים תעלת האוזן קצרה מעט יותר ותעלת האוזן מהדהדת, בהתאמה, בתדירויות גבוהות יותר. תהודת תעלת האוזן הופכת את שמיעת האדם לרגישה במיוחד בתדירויות בסביבות 3000 הרץ. רגישות יתר זו עולה לכדי 10-20 דציבל. משמעות הדבר היא כי מידע קולי המאופיין בתדירויות אלה (כגון חלק מהדיבור האנושי) יישמע באופן מיטבי. אולם, התהודה מופרעת כאשר מכניסים לאוזן אוזנייה של מכשיר שמיעה. כתוצאה מכך, מכשיר השמיעה זקוק להגברה נוספת בסביבות 3000 הרץ על-מנת לפצות על ההפסד שכרוך בהרכבתו.

תוכניות אקוסטיות

אקוסטיות או יותר, בנוסף לבקרת עוצמה ידנית, או במקומה. תוכניות אלה כוללות שילוב של הגדרות אקוסטיות, שחושבו על-מנת להבטיח שמיעה אופטימלית למשתמש ספציפי במצב שמיעה נתון (רחוב, מסעדה וכיוצא בזאת). המשתמש יכול לבחור מתוך מספר תוכניות קבועות מראש, על-ידי לחיצה על כפתור או מתג על מכשיר השמיעה. תכונה זו מאפשרת מיצוי אופטימלי של יכולות המכשיר בסביבת שמיעה נתונה.

תעלת אוסטכיוס - תעלת השמע

סיבה נפוצה לבעיות באוזן התיכונה היא תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס. תעלה זו מקשרת את חלל האוזן התיכונה לאף ולגרון ומטרתה לשמור על לחץ אוויר נורמלי בחלל האוזן התיכונה. תעלת האוסטכיוס סגורה בדרך כלל, אך היא נפתחת לזמן קצר בעת בליעה או קינוח האף. התעלה נפתחת גם כאשר מתרחשים שינויים מהירים בלחץ האטמוספרי החיצוני, כמו נסיעה במעלית, נסיעה במעלה או במורד גבעה תלולה ובטיסה - בשלבי ההמראה והנחיתה. נפיחות של חלל האף יכולה בקלות לחסום את תעלת האוסטכיוס ובכך מונעת את תפקודה כווסת לחץ אוויר. דבר זה גורם לריריות שנמצאות באוזן התיכונה לספוג את האוויר הכלוא ובכך ליצור וואקום. הבדל לחצים זה גורם לעור התוף לסגת פנימה ובכך ליצור הקשחה עדינה של מערכת האוזן התיכונה, מצב הגורם לירידה קלה מאד או קלה בשמיעה. לחץ האוויר השלילי מבשר בדרך כלל על דלקת אוזן תיכונה, כאשר חלל האוזן התיכונה מתמלא בנוזל, דבר המוביל לירידת שמיעה הולכתית גדולה יותר. תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס שכיח בקרב ילדים הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים.

אתר זה אינו נתמך על ידי הדפדפן שלך אנא הורד גוגל כרום
נגישות
גודל טקסט:
א א א
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
?

לחיצה חוזרת ונשנית על המקש Tab תעביר אתכם בין הקישורים והאזורים השונים בעמוד.

הפעלת מקשי הקיצור תלויה בדפדפן שבו אתם משתמשים:

S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
אתר חלופי