מבנה האוזן

מערכת השמע שלנו מחולקת לשלושה חלקים מרכזיים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה (האמצעית) והאוזן הפנימית. כמו בכל חוש אחר שלנו, המוח הוא חלק בלתי נפרד ממערכת השמע, והוא מעבד את האותות המגיעים אליו ממערכת השמע. אותות אלה מגיעים אל המוח באמצעות עצב הקרוי "העצב השמיני (VIII)".

האוזן החיצונית - כשמה כן היא - מורכבת מהאפרכסת, שתפקידה העיקרי הוא לכנס את הקול ביעילות אל עור התוף. תפקיד נוסף של האוזן החיצונית הוא שמירה על שלמות עור התוף והבטחת מעבר נקי של הקול אל עור התוף. בניגוד לבעלי חיים מסוימים כמו ארנבות, האפרכסת של בני האדם היא קבועה ואינה ניתנת לתזוזה בכיוון מסוים. בהמשך לאפרכסת מצויה תעלת האוזן המוליכה את הקול אל עור התוף. תעלת האוזן בנויה כמין תיבת תהודה המגבירה תדירויות מסוימות של גלי הקול ועל-ידי כך מסייעת בהבנת הדיבור. עור התוף מפריד בין האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה.

עור התוף הינו קרום מתוח אשר גלי הקול המכים בו מרעידים אותו. לצידו הפנימי של עור התוף מחוברת עצם קטנה אליה מחוברות שתי עצמות קטנות נוספות. אלה הן העצמות הקטנות ביותר בגוף האדם המכונות עצמות השמע. רעידות עור התוף מניעות את עצמות השמע לתנועת בוכנה. תפקידן של עצמות השמע הוא הגברה והעברה יעילה של גלי הקול לתנועה מכנית. העצם האחרונה בשרשרת עצמות השמע מחוברת אל הקוכלאה. זהו אבר דמוי שבלול המהווה יחד עם אבר שיווי המשקל את עיקר האוזן הפנימית.

בתוך הקוכלאה מצוי נוזל. בנוזל זה נוצרות תנודות על-ידי אחת מעצמות השמע. תנודות אלה של הקוכלאה מניעות שערות מיקרוסקופיות שתנועתן מתרגמת לאות עצבי (חשמלי). על-ידי כך מומרת האנרגיה המכנית של הקול לאנרגיה חשמלית. עיקר הפגיעה בליקוי שמיעה עצבי הינו בהרס של התאים עליהם מצויות השערות ובקשרים העצביים. ככלל, כאשר התאים או הקשרים העצביים נהרסים - לא ניתן לתקן זאת והנזק הוא תמידי.

האות החשמלי הנוצר מועבר באמצעות תאי העצב אל המוח ושם הוא עובר עיבוד נוסף לכדי מה שאנו חשים כשמיעה.