מילון מונחים - עולם השמיעה
BTE (Behind the Ear)
מכשיר שמיעה מאחורי האוזן, כאשר אליו מתחברת צינורית העשויה מחומר שקוף ואליה מחוברת אוזניה המותאמת אישית לפי מידה לאוזנו של האדם. תצורת מכשירי שמיעה אלו נפוצה מאד. במכשיר עצמו מצויים כל רכיבי המכשיר, ביניהם המיקרופונים והרמקול. על גוף המכשיר ישנם שני פתחים עבור שני מיקרופונים וכפתורים לבקרת עוצמה ומעבר תוכניות. רכיבי בקרה אחרים ממוקמים בתוך המכשיר וניתנים להחלפה ובדיקה בעת פירוק גוף מכשיר השמיעה, דבר הנעשה ע"י טכנאים מקצועיים ומיומנים בלבד.
CIC (Completely in Canal)
מכשירי שמיעה קטנטנים, הממוקמים עמוק בתוך תעלת האוזן. פני המכשיר ממוקמים במרחק של מילימטר אחד עד שני מילימטר מפתח תעלת האוזן. בשל מיקומו של המכשיר בתעלת האוזן, הוא זקוק לחוט הוצאה מיוחד, המתחבר לפני המכשיר.
ITC (In the canal)
מכשירי שמיעה בתוך תעלת השמע החיצונית. הגוף שלהם ממוקם בתוך תעלת האוזן כאשר המשטח החיצוני של המכשיר הוא החלק הגלוי היחיד ובו נמצאים פתח כניסת הקול למיקרופון ומתגי הפעלה אחרים. מאחר שהמכשיר מעט גדול יותר מ-CIC, ניתן לעתים קרובות להרכיב בו חלקים נוספים ובכך לשפר את היכולות שלו.
ITE (In the Ear)
מכשירי השמיעה כולו בתוך חלל האפרכסת וחלקו בתעלת השמע. המיקרופון במיקום טבעי יותר – בפתח תעלת האוזן. אמצעי בקרה ידניים, כמו בקרת העוצמה, ממוקמים אף הם על-פני המכשיר.
Loudness Scaling
דירוג עוצמות הינו הליך לקביעת העוצמה שבה קול מסוים נתפש על-ידי אדם. משמיעים למאזין צלילים בעוצמות שונות והוא מתבקש לשייך כל צליל לקטגוריה אחת מתוך מספר קטגוריות עוצמה, כדוגמת זו המוצגת למעלה. מחקרים הראו באילו רמות ממוצעות מדורגים צלילים בקטגוריות השונות על-ידי נבדקים בעלי שמיעה רגילה. על-ידי השוואת הרמות שנמצאו אצל אדם לקוי שמיעה לרמות ממוצעות אלה, ניתן לחשב את דרישות ההגברה. מאחר שלא תמיד ניתן לערוך הליך של דירוג עוצמות (לדוגמה, אצל ילדים) ההיגיון המתבסס על המחקרים של לקויי שמיעה מיושם לעתים קרובות לקביעת קטגוריית העוצמה של צליל מסוים. מרבית האלגוריתמים המתקדמים להתאמת מכשירי שמיעה לשמיעה לא ליניארית מתבססים על הליך דירוג עוצמות.
MCL (Most Comfortable Level)
העוצמה שבה אדם מעדיף להקשיב לצליל מסוים במשך זמן ממושך נקראת העוצמה הנוחה ביותר (MCL). ניתן לבדוק את העוצמה הנוחה ביותר ביחס לטונים טהורים וקולות מורכבים כגון דיבור ורעש. כאשר העוצמה הנוחה ביותר נבדקת במספר הזדמנויות, השינויים המובחנים יכולים להגיע ל-10-16 דציבל או אף יותר. בדרך כלל, העוצמה הנוחה ביותר נמצאת היכן שהוא באמצע הדרך בין סף השמיעה לבין העוצמה הבלתי נוחה (UCL). משתמשים בעוצמה הנוחה ביותר בהתאמת מכשירי שמיעה על-מנת להעריך את עוצמת ההגברה המתאימה ביותר.
Organ of Corti
בתוך הכוכלאה ב- Scala Media מצוי האיבר על-שם Corti. זהו איבר החישה של השמיעה. תאי השיער החיצוניים והפנימיים של איבר Corti ממירים תנודות לאנרגיה עצבית, שלאחר מכן מועברת באמצעות העצב השמיני אל המוח.
Peak Clipping
ישנה חשיבות לכך שעוצמת הצליל היוצא ממכשיר השמיעה תהיה מוגבלת על-מנת להגן על האוזניים, מכיוון שצלילים בעוצמה חזקה עלולים לגרום נזק לאוזן ולהרגשת אי נוחות. Peak Clipping הוא סוג אחד של הגבלת עוצמת הצליל היוצא על-ידי הסרת פסגות אמפליטודה של זרם משתנה, ברמה שהוגדרה מראש. למרות ש Peak Clipping הינו אמצעי יעיל מאד להגבלת הצליל היוצא, הוא גורם לעיוות גדול בצליל, עובדה אשר עלולה להשפיע על איכות הצליל אשר מכשיר השמיעה מפיק.
Presbycusis
Presbycusis הינה הסוג הנפוץ ביותר של אובדן השמיעה והיא קשורה לתהליך ההזדקנות. בסביבות גיל 60 מורגשת השפעה משמעותית על יכולת השמיעה והבנת הדיבור בסביבות רעש ובסביבות אחרות. ירידת שמיעה עקב הזדקנות מתקדמת באופן שונה אצל כל אדם, מה שאומר שחלק מהאנשים יחוו ירידת שמיעה בגיל צעיר יחסית בעוד אחרים לא ירגישו בכל בעיה. Presbycusis מאופיינת בירידה ברגישות השמיעה ובתפיסת הדיבור גם יחד. אובדן רגישות השמיעה במקרה זה מתרחש בדרך כלל בשתי האוזניים, והוא סימטרי ועצבי מטבעו. היא בדרך כלל גדולה יותר בתדירויות הגבוהות אולם נוכחת בכל תחום התדרים. הסימנים הראשונים של ירידה בשמיעה עקב הזדקנות הם ירידה ביכולת להבין דיבור על רקע רעש - כגון בארוחות משפחתיות - והיעלמות פתאומית של קולות סביבתיים שקטים כמו ציוץ ציפורים, צלצול טלפון וכדומה.
Recruitment
Recruitment הוא תופעה של גידול לא נורמלי בעוצמת הקול. באוזן הסובלת מתופעה זו, הקול מועצם במהירות, בעוצמות הגבוהות במעט מסף השמיעה, אולם עשויות להתעצם באופן נורמלי ברמות צליל חזקות. למטה, ניתן לראות שתפיסת העוצמה באוזן הסובלת מתופעת Recruitment שונה לגמרי מתפיסת העוצמה באוזן תקינה.
RIC (Receiver in the Canal)
מכשיר שמיעה מאחורי האוזן שהרמקול (הרסיבר) נמצא בתוך האוזן (בתוך תעלת השמע של האוזן החיצונית) ושאר רכיבי המכשיר נמצאים בגוף המכשיר מאחורי האוזן. מכשירי שמיעה אלה מתאימים למגוון ירידות שמיעה, אך בעיקר כאשר התדרים הנמוכים ותדרי הביניים טובים יותר ביחס לתדרים הגבוהים. הרסיבר יכול להיכנס לתוך אוזניה מותאמת אישית והיא זו שמוכנסת לתעלת השמע או שניתן "להלביש" עליו מעין גומי סטנדרטי שהוא זה שיכנס לתעלה.
Ski Slope
ירידת שמיעה שצורתה באודיוגרמה מזכירה את צורתה של מקפצת סקי תלולה. במצב זה בתדרים הנמוכים השמיעה בתחום הנורמה או בירידה קלה ואילו בתדרים הגבוהים קיימת ירידה תלולה בשמיעה. מכשירי שמיעה יכולים להוות פתרון מצוין, יעיל ונח במקרים אלו.
UCL - Uncomfortable Level
ה-UCL (הרמה הבלתי נוחה) מתייחסת לעוצמת הקול שממנה ומעלה הנבדק חש חוסר נוחות להאזין עוד לאותו הצליל/דיבור. מידע זה רלוונטי הן לצורכי אבחון והן לשם התאמת מכשירי שמיעה. יחד עם סף השמיעה, הרמה הבלתי נוחה נותנת אינדיקציה לטווח השמיעה הכולל – הטווח הדינמי.
אודיוגרמה
אודיוגרמה הינה הצגה גרפית של יכולת השמיעה של אדם על פני התדירויות האודיומטריות. בצורתה הפשוטה, זהו תרשים של סף, במונחים של דציבלים (עוצמה), בתדרים שבין 200-8000 הרץ. הנקודות על ציר ה-X של הגרף באודיוגרמה מייצגות תדרים שנמדדים בהרץ (Hz). הנקודות על ציר ה-Y של הגרף מייצגות את עוצמת הצליל שנמדד בדציבלים (dB), בחלוקה למקטעים של 10 דציבל, בטווח שבין 0 ל-120 דציבל.
הטווח התקין של השמיעה הוא בין 0 ל-20 דציבל על פני כל התדירויות. האודיוגרמה מציגה גם את בדיקות זיהוי והבנת הדיבור שנעשות בבדיקה. בדיקות אלה כוללות את העוצמה החלשה ביותר בה הנבדק מזהה מילים, את אחוז הבנת המילים בעוצמה הנוחה לנבדק, את רמת נוחות השמיעה הטובה ביותר (MCL – Most Comfortable Level) ואת רמת השמיעה הבלתי נוחה ממנה האדם מתחיל לחוש אי נוחות משמעותית בשמיעת הדיבור (UCL – Un Comfortable Level).
ספי שמיעה נמדדים לכל אוזן בנפרד. בדיקת השמיעה בודקת את הולכת האוויר (Air Conduction) ואת הולכת העצם (Bone Conduction). בתחילת הבדיקה ירכיב קלינאי התקשורת על הנבדק אוזניות המכסות את שתי האוזניים ודרכן ישמיע את הצלילים השונים (לרוב צלילים טהורים – Pure Tone). במידת הצורך יבצע גם בדיקת הולכת עצם ואז ירכיב לנבדק אוזניה קטנה מאחורי האוזן (נראית כמו קשת). למעשה דרך אוזניה זו ישמיע קלינאי התקשורת צלילים ישירות לעצב, דרך העצם (עליה מונחת האוזניה). כך ניתן לאבחן האם קיימת ירידה הולכתית (כלומר הבעיה היא רק בהולכה ולא בעצב) או בעיה עצבית.
אוזן חיצונית
האוזן החיצונית כוללת את החלק הסחוסי החיצוני של האוזן (האפרכסת) ואת תעלת השמע החיצונית. תעלת האוזן מפותלת ומעוצבת באופן ייחודי. אורכה כ-2.5 ס"מ וקוטרה כ-8 מ"מ. פיתול תעלת האוזן מונע הצטברות מים ועצמים זרים אחרים בתעלה. החלק החיצוני של תעלת האוזן רך יחסית, בעוד החלק הפנימי קשה וגרמי. תעלת האוזן סגורה בקצה הפנימי שלה באמצעות עור התוף (ממנו מתחילה האוזן התיכונה). הדופן של תעלת השמע החיצונית מכילה בלוטות, המפרישות שעווה. האוזן החיצונית משמשת למיקוד, איסוף, הולכה והגברה של הצלילים. היא מתפקדת גם כמנגנון מגן על האוזן התיכונה.
אוזן פנימית
כשמה כן היא: זהו החלק השלישי והפנימי של האוזן המצוי בתוך הגולגולת. חלק זה כולל גם את איבר שיווי המשקל וגם את הכוכלאה (השבלול) וממנה יוצא עצב מספר 8 ומשם למח.
אוזן תיכונה
האוזן התיכונה כוללת את עור התוף (הוא מפריד בין האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה) ואת עצמימי השמע: פטיש, סדן וארכובה. בנוסף ממנה יוצא צינור שנקרא תעלת אאוסטכיוס והוא מתחבר לחלל הגרון. תפקידו של צינור זה הוא לשמור על השוואת לחצים תקינה באוזן התיכונה. פעילות האוזן התיכונה יוצרת מנגנון מינוף המוליך ומגביר את גלי הקול מתעלת האוזן החיצונית לאוזן הפנימית, על כן היא נקראת מערכת הולכתית ומכאן כאשר יש בעיה באוזן התיכונה הליקוי השמיעתי יהיה ליקוי הולכתי. שני שרירים קטנים מחוברים לעצמות השמע ותפקידם למנוע הגברה שנעשית באוזן התיכונה ולהגן על האוזן הפנימית מצלילים חזקים.
אוטוסקלרוזיס
אוטוסקלרוזיס הינה מחלה המאופיינת בפגיעה במפרק עצמימי השמע, ופוגעת בעיקר בפעילות הארכובה לחלון הסגלגל באוזן התיכונה. בהדרגה, הארכובה מתקבעת בתוך החלון הסגלגל, ובכך נגרמת ירידת שמיעה הולכתית. המחלה נפוצה בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים. פגיעה בעצמימי השמע ניתנת לטיפול באמצעות ניתוח. כיום קיימים מכשירי שמיעה שיכולים לעזור לסובלים מאוטוסקלרוזיס.
בקרת עוצמת קול
במכשירי השמיעה ניתן להגדיר בעת הכיוונים במחשב אפשרות לשינוי עוצמה על ידי הלחצים שעל גבי המכשירים וכך לתת למטופל שליטה על הגברה והנמכה של העוצמה בהתאם לסביבה בה הוא נמצא. כיום, מכשירי השמיעה המשוכללים והמתקדמים, מתחברים לטלפונים ניידים ואת שינוי העוצמה ניתן לבצע גם דרך אפליקציה יעודית של מכשירי השמיעה.
גל אקוסטי
גלי קול הם אנרגיה שנוצרת מחלקיקי האוויר ממקור הקול אל האוזן. מהירות גל אקוסטי הוא 334 מטר בשנייה.
דציבל
זוהי יחידת המדידה המקובלת לעוצמה של אות קול. כאשר אנו משתמשים במושג דציבל אנו בדרך כלל מתכוונים לסקלה יחסית בין נקודת התייחסות מסוימת לבין מקור קול מסוים. בדרך כלל, נקודת ההתייחסות תהיה 0 דציבל (dB). 0 דציבל אינו אומר בהכרח כי מדובר באפס עוצמה או בדממה מוחלטת. בדרך כלל, מדובר בסף השמיעה של אדם שהוא מעין ממוצע סטטיסטי. שמיעה בתחום הנורמה הינה בטווח שבין 0dB-20dB והחל מ-20dB מתחילות דרגות של ירידות בשמיעה.
הבנת דיבור
אחד מהסימנים הראשונים לירידה בשמיעה הוא ירידה בהבנת הדיבור בסביבה רועשת. כחלק מבדיקת השמיעה משמיעים לנבדק שתי רשימות מילים. רשימת המילים הראשונה מורכבת ממילים דו הברתיות או תלת הברתיות והיא בודקת מהי העוצמה הנמוכה ביותר בה הנבדק מזהה מילים (SRT). רשימת המילים השנייה מורכבת ממילים חד הברתיות והיא בודקת מהו אחוז הבנת המילים של הנבדק בהינתן עוצמת קול נוחה (דיסקרימינציה). אחוז הבנת מילים תקין הינו 88%-100%.
הגברה לא לינארית
הגברה לא קווית (לא ליניארית) הינה שיטת דחיסה בה כל צליל יקבל הגברה אחרת. כאשר משרטטים זאת על-פני קלט/פלט, כמות ההגברה אינה ביחס 1:1 ולפיכך היא מכונה לא ליניארית. לדוגמה, יכולים להיות מקרים בהם ככל שהצליל עולה ההגברה תקטן ולהיפך, ככל שהצליל עולה ההגברה תגדל. בעת כיוון מכשירי השמיעה ניתן לבחור באיזו הגברה להשתמש.
הגברה לינארית
הגברה קווית (ליניארית) הינה שיטת דחיסה בה מגבירים את כל הצלילים באופן שווה. כתוצאה מכך, לקולות חלשים, בינוניים או חזקים ניתנת אותה רמת הגברה. כאשר משרטטים זאת על-פני גרף של קלט/פלט, הגברה זו מייצגת יחס של 1:1, ומכאן השם "הגברה קווית". בעת כיוון מכשירי השמיעה ניתן לבחור באיזו דרך הגברה להשתמש וניתן לשלב בין הגברה לינארית ללא לינארית.
ויברציות
תנועה מתנודדת תחילה בכיוון אחד ולאחר מכן בכיוון הנגדי, כגון תנועת מטוטלת, או מיתר של כלי מוסיקלי שנפרט. כל ויברציה פשוטה ניתן לתאר באמצעות שלושה משתנים: אמפליטודה או העוצמה; התדירות והפאזה (מופע) - התנודה ביחס לקבוע זמן כלשהו. קול נוצר יל-ידי ויברציות של גוף שמועברות באמצעות תווך, כמו אוויר, באמצעות גלי לחץ הפועלים בדחיסה ודילול לסירוגין של מולקולות התווך.
טווח דינאמי של השמיעה
הטווח שבין סף השמיעה לבין רמת העוצמה הבלתי נוחה (UCL) . ניתן למדוד טווח דינאמי של תדרים שונים וכן של הבנת דיבור. עניין זה יכול להיות שימושי בעת כיוון מכשירי השמיעה. ככל שהטווח הדינאמי צר יותר, כך למעשה המרווח בין הסף הנח של הנבדק לסף הלא נח, קטן יותר, כלומר לאותו אדם הצליל הופך להיות לא נעים מאוד מהר. כאשר הטווח הדינמי מצומצם, הדבר מציב אתגר בפני מכשירי השמיעה. על מכשירי השמיעה לדחוס את אותות הקול הנקלטים בעוצמות שונות לתוך טווח עוצמות מצומצם.
טנטון
תופעת הטנטון יכולה להתבטא בצפצוף, זמזום או רעש רציף אחר שאותו שומע האדם הסובל ממנו, ומקורו פנימי ולא ממקור קול חיצוני כלשהו. טנטון יכול להופיע כחלק מבעיות שונות, ביניהן סטרס, חבלת ראש וגם כתוצאה מ- ירידת שמיעה.הטנטון יכול להיות ממושך וקבוע, אך הוא יכול להופיע רק לעיתים. כמו כן, אדם יכול לסבול מטנטון באוזן אחת או בשתי האוזניים יחד. ישנן השערות שונות לסיבת הופעת הטנטון, אך עדיין לא יודעים מה גורם להופעתו. הסובלים מטנטון יתלוננו על ירידה באיכות חייהם ולרוב ידווחו שהם סובלים ממנו יותר בסביבות שקטות ובעיקר בלילה. כיום, הפתרונות שקיימים לטנטון הם מתן כלים להתמודדות איתו. בנוסף, כאשר ישנה ירידת שמיעה, מכשירי השמיעה יכולים להוות פתרון, כיוון שהם מאפשרים לאדם לשמוע צלילים כבר בעוצמות חלשות יותר (ביחס למצב בלי מכשירי שמיעה) וכך למעשה במהלך היום הם נמצאים פחות בסביבות שקטות. לחצו להרחבה על טנטון באוזניים ולדרכי הטיפול.
יחס בין אות לרעש (SNR – Signal to Noise Ratio)
היחס בין עוצמת הדיבור או הצליל הרלוונטי לבין עוצמת הרעש הסביבתי. SNR חיובי מתייחס למצב בו צליל הדיבור חזק מהרעש, לעומת SNR שלילי בו הרעש חזק מהדיבור. כאשר קיימת ירידה בשמיעה האוזן מתקשה להפחית באופן טבעי את הרעש ולכן עוצמת הרעש גוברת על עוצמת הדיבור, כתוצאה מכך התלונה העיקרית של אנשים עם ירידת שמיעה הוא הקושי בהבנת דיבור בסביבות רבות ובעיקר בסביבות רועשות. לאור זאת, אחד המאפיינים העיקריים שמנסים לשפר כל הזמן בטכנולוגיית מכשירי השמיעה הוא היכולת של המכשירים לשפר את הבנת הדיבור ולהפחית את הרעש במצבים בהם ישנו רעש סביבתי חזק שמפריע להבנת הדיבור.
ירידה בשמיעה
ירידה בשמיעה נובעת מגורמים שונים ומאופיינת לפי סוג הירידה (הולכתית או עצבית) וחומרתה (קלה, בינונית, בינונית-חמורה, חמורה או עמוקה). סוג ירידת השמיעה תלוי במיקום הליקוי (אוזן חיצונית, תיכונה או פנימית), וחומרת הירידה מוגדרת לפי העוצמות בה שומע האדם. במצב בו קיימת ירידה בשמיעה האדם צריך עוצמה חזקה מטווח העוצמות התקין בכדי שיוכל לזהות, להבחין ולהבין דיבור. כאשר הולכת הקול אינה תקינה באוזן החיצונית או התיכונה, ירידת השמיעה היא הולכתית. כאשר הפגיעה היא באוזן הפנימית ירידת שמיעה היא עצבית.
סוג נוסף של ירידה בשמיעה הינו ירידת שמיעה מעורבת. במצב זה קיימת פגיעה בעצב, אך התגובות לצלילים שניתנים דרך העצב טובות יותר (כלומר בעוצמות חלשות יותר) מהתגובות לצלילים דרך הולכת אויר. לעומת ירידת שמיעה הולכתית בה העצב תקין ויש ירידה בשמיעה בתגובות לצלילים בהולכת אויר, במצב של ירידה שמיעה מעורבת הפגיעה היא גם בעצב. במקרים כאלו צריך לגשת לבירור מדוע קיים פער כזה.
הפגיעה בשמיעה מתבטאת ביכולת להבדיל בין עיצורים שונים, לשמוע צלילים בעוצמות שונות, פוגעת ביכולת למקם צלילים במרחב (להבין מאיפה הם מגיעים) ובדברים נוספים שלמעשה משפיעים על ההנאה שלנו משיחות עם חברים, מהצגות ומופעים ובסביבות שונות וכתוצאה מכך פוגעת באיכות החיים.
ירידת שמיעה הולכתית
במצב בו קיימת בעיה בהולכת הצליל באוזן החיצונית או התיכונה ואין ליקוי בעצב השמיעה ירידת השמיעה תסווג כירידת שמיעה הולכתית. בעיות שגורמות לירידות שמיעה הולכתיות יכולות להיות נוזלים באוזניים, דלקות אוזניים, שקד שלישי ו/או שקדים מוגדלים, תת לחץ שנובע מהשוואת לחצים לקויה באוזן התיכונה, אנומליות באוזן החיצונית (מבנה לא תקין) ותפקוד לקוי של עצמימי השמע. במקרים בהם בבדיקת השמיעה מתקבלת תמונה של ירידת בשמיעה הולכתית יש לשקול ביצוע בדיקת טימפנומטריה שיכולה להשלים את התמונה ולספק הסבר לירידת השמיעה. ההמלצות במקרה כזה לרוב יהיו לפנות לרופא א.א.ג ולבצע בדיקת שמיעה חוזרת לאחר מספר חודשים או לאחר טיפול רפואי במידה וצריך.
ירידת שמיעה עצבית
כאשר קיימת בעיה באוזן הפנימית ובעצב השמיעה ירידת השמיעה תסווג כירידת שמיעה עצבית. בעיות שגורמות לירידות שמיעה עצביות הן בין היתר גידולים על עצב השמיעה וירידת שמיעה כתוצאה מגיל (החל מגיל 60 קיימת ירידה טבעית בשמיעה שנובעת בעיקר ממוות של תאי שערה באוזן הפנימית). אחד הקשיים שנובעים מירידת שמיעה עצבית הוא טווח דינאמי צר, כלומר, המרחק בין העוצמה הנוחה של הנבדק לעוצמה הבלתי נוחה הוא קצר וכך למעשה מהר מאוד הוא מתלונן שלא נח לו. לרוב, במקרים של ירידות שמיעה עצביות מכשירי שמיעה יכולים לתת מענה טוב ולשפר את יכולות השמיעה והבנת הדיבור.
ירידת שמיעה עקב גיל
Presbycusis, ירידת שמיעה כתוצאה מגיל היא למעשה תהליך של הזדקנות של מערכת השמיעה, מוות של תאי השערה באוזן הפנימית. ירידת שמיעה כתוצאה מגיל מתחילה סביב גיל 65 ומחמירה לרוב סביב גיל 80. פעמים רבות נראה ירידה גדולה יותר בתדרים הגבוהים ביחס לתדרי הנמוכים והבינוניים. מכשירי שמיעה יאפשרו לשמוע כבר בעוצמות נמוכות יותר, לשפר את הבנת הדיבור ולאפשר לאדם להיות פעיל בחיי היום-יום ולהיות שותף לקורה סביבו.
כיווניות
הכיווניות היא תכונה של מערכת השמיעה העוזרת לנו לדעת מהיכן מגיע הקול וכן מסייעת לנו להתמקד בקולות מסוימים על-פני אחרים. לקול מהירות מסוימת (כ-340 מטר בשנייה) הוא מגיע למקומות שונים בזמנים שונים. למרות המרחק הקצר שבין שתי אוזנינו, אות קולי יכול להגיע בהפרשי זמנים (זעירים) לכל אוזן. המוח יודע לתרגם הפרשי זמנים אלה כך שאנו יכולים לדעת מהיכן מגיע האות הקולי. זוהי הכיווניות. כאשר שמיעתנו לקויה גם הכיווניות נפגעת.
המיקרופונים במכשירי השמיעה מסוגלים לשנות את הכיווניות שלהם (לדוגמה, Omni, Directional, Adaptive) ובכך לעזור למשתמש להבחין ולהבין דיבור על רקע רעש, להבין אם מישהו קורא לו מאחור או מכיוון אחר ולמעשה משנים את הכיווניות שלהם בהתאם לסביבה השמיעתית בה האדם נמצא. לדוגמה, מיקרופון כיווני (Directional) קולט בעיקר מכיוון מסוים ומפחית רעשים וקולת מכיוונים אחרים לעומת מיקרופון רב-כיווני (OMI) שקולט צלילים מכל הכיוונים באותה המידה.
מגבר
המגבר מהווה חלק מהרכיבים האלקטרוניים במכשיר השמיעה. למגבר ישנו זרם קבוע ואליו נשלח הצליל מהמיקרופון. הצליל עובר עיבוד ומוגבר בהתאם להגדרות של מכשיר השמיעה. לבסוף, האות המוגבר נשלח אל הרסיבר.
מיקרופון
מיקרופון הוא מתמר אשר ממיר את האנרגיה האקוסטית לאנרגיה חשמלית. מיקרופון הינו ממברנה דקה, הרוטטת בתגובה לגל הדחיסה וההתפשטות של מולקולות האוויר הנפלטות ממקור הקול. כאשר הממברנה של המיקרופון רוטטת, היא יוצרת זרם חשמלי בהתאם למשרעת (אמפליטודה), לתדר ולמופע (פאזה) של האות האקוסטי. לאחר מכן, האנרגיה מהמיקרופון עוברת למגבר.
מכשיר שמיעה נישא על הגוף
במכשיר שמיעה נישא על הגוף הרכיבים מאוחסנים בקופסה שגודלה בדרך כלל כגודל חפיסת סיגרית. המכשיר ניתן לנשיאה בתוך כיס חזה עם כבל המחבר אותו אל האוזניה. מכיוון שהמיקרופון ממוקם במרחק מה מהרסיבר, המכשיר רגיש פחות להיזון חוזר (פיד בק) מאשר מכשירי שמיעה אוזניים, דבר המאפשר למכשיר לייצר עוצמה והגברה משמעותיים. כיום, השימוש במכשירים אלה הוא נדיר.
משוב
היזון חוזר (פיד בק) מתרחש כאשר הקול המוגבר בורח מתעלת האוזן דרך תעלות האוורור או סדק באוזניות של מכשירי שמיעה. הקול הבורח נקלט במיקרופון ומוגבר מחדש וכתוצאה מכך נוצר קול שרקני מטריד. באופן מסורתי בעיות היזון חוזר נפתרות על-ידי החלשת מסלול ההיזון החוזר באמצעות שינויים אקוסטיים באוזניה או בתבנית של מכשיר השמיעה, או על-ידי החלשת ההגברה בתדירויות הגבוהות. כיום, מכשירי שמיעה משוכללים הינם בעלי יכולת לבטל את התופעה מבלי לגרוע מעוצמת ההגברה, כדוגמת מנגנון ה-DFS (digital feedback suppression) של חברת GN ReSound.
ניקוי מכשירי שמיעה
מכשיר השמיעה מורכב מרכיבים רגישים שונים ובא במגע עם העור ותעלת האוזן ולעתים שיער הראש. מגע זה בצירוף עם תנאי לחות האוויר, עלולים לגרום לסתימות, קורוזיה ותופעות אחרות הפוגמות ביעילות המכשיר. לפיכך, מומלץ להביא את המכשיר לניקוי (והאוזנייה) במכון השמיעה אחת לשלושה-ארבעה חודשים.
עיצור
הדיבור מורכב מעיצורים ותנועות. הפגיעה בשמיעה עלולה להשפיע על יכולתנו להבין דיבור. זאת, מכיוון שירידת שמיעה פוגעת ביכולתנו לשמוע טוב תדירויות מסוימות. כאשר אנו מדברים העיצור או התנועה הינם בעלי תדירות האופיינית להם. אם שמיעתנו לקויה, ייתכן ונתקשה להבחין בעיצור או בתנועה בתדירויות מסוימות. לדוגמה, אנשים אשר שמיעתם לקויה בתדירויות הגבוהות יתקשו לשמוע ולהבחין בין העיצורים השורקים.
ערוצים
כאשר מכשיר השמיעה מעבד את הצלילים הנקלטים באמצעות המיקרופון, הוא עשוי לחלק את תחום התדירויות בו הוא פועל למספר חלקים, ולעבד כל חלק באופן אינדיבידואלי. כל חלק כזה נקרא ערוץ. לדוגמה, אם מכשיר שמיעה מחלק את טווח התדרים אותו הוא מעבד לארבעה חלקים, ניתן לומר כי למכשיר ארבעה ערוצים.
במכשירי השמיעה של חברת ReSound ניתן למצוא מכשירים עם 12, 14 ו-17 ערוצים ובמכשירי השמיעה של חברת Starkey אפשר למצוא מכשירים גם עם 20 ו-24 ערוצים.
פגיעה בהבנת הדיבור
מקורה של הפגיעה ביכולת להבין דיבור יכול להיות כתוצאה מליקוי באוזן הפנימית ועצב השמיעה או כתוצאה מליקוי קוגניטיבי שאינו קשור בהכרח לשמיעה. ירידה באבחנה בין תדירויות ובטווח הדינמי משפיעה על תפישת הדיבור. הבנה דיבור תקינה הינה בין 88%-100% והיא נבדקת במהלך בדיקת השמיעה בבדיקת הדיסרימינציה, בה מקריאים לנבדק רשימת מילים חד הברתיות בעוצמה נוחה (MCL) (לקשר למונח דיסקרימינציה או למונח שמתאר את בדיקות הדיבור). לרוב, ללא הגברה, ללא דיבור בעוצמה הנוחה לאדם, הבנת הדיבור תהיה נמוכה מזו שתתקבל בבדיקת השמיעה בעת מתן עוצמה נוחה.
חשוב לציין, מכשירי שמיעה לא יכולים לשפר דיסקרימינציה. מכשירי השמיעה יכולים לשפר את הבנת הדיבור ביחס למצב ללא המכשירים. הם יכולים לתת את ההגברה לה האדם זקוק ובכך להביא את המטופל להבין את הדיבור כפי שנמצא בבדיקת השמיעה, לא מעבר לכך.
צינורית
במכשירי שמיעה מסוג BTE (לקשר למונח) הקול המוגבר עובר ממכשיר השמיעה דרך צינורית שקופה ורכה שמחוברת לאוזנייה המצויה בתעלת האוזן. צינורית זו מתקשה עם הזמן דבר הגורם לצליל לעבור באופן פחות נקי ומדויק ובנוסף ככל שהיא מתקשה יותר היא מתחילה למשוך את האוזנייה ואף יכולה מעט לפצוע את העור. לכן, יש חשיבות להגיע למכון השמיעה לצורך החלפת הצינורית.
אנו באודיופון ממליצים לכלל לקוחותנו להגיע אחת לחודשיים-שלושה לצורך ניקוי האוזנייה והחלפת הצינורית ללא עלות וללא צורך בקביעת תור מראש (גם בתום תקופת האחריות).
קוכליאה
אחד משני המרכיבים של האוזן הפנימית (בנוסף לאיבר שיווי המשקל). צורתה כקונכיה של חילזון שמסתובבת 2.75 סיבובים ולכן נקראת גם "השבלול". רוחב פתח צינור הכוכלאה (החלק הקרוב לאוזן התיכונה) הוא כ-2 מ"מ והוא רחב מסופו של הצינור (החלק שמתחבר לעצב השמיעה) שרוחבו כ-0.1 מ"מ. הכוכלאה מחולקת לשלוש סקאלות – עליונה - Scala Vastibuli, אמצעית – Scala Media ותחתונה – Scala Tympani. בשתי הסקאלות החיצוניות קיים נוזל. הצליל האקוסטי שמגיע מהאוזן התיכונה מניע את הנוזל המצוי בקוכלאה והופך את הצלילי האקוסטי לאות חשמלי כאשר מגיע לעצב. בסקאלה האמצעית נמצא האיבר על שם קורטי ובו קיימות שלוש שורות של תאי שערה חיצוניים ושורה של תאי שערה פנימיים. מכל תא שערה יוצא סיב עצב וכל הסיבים מתחברים לעצב השמיעה. תדרים שונים מפעילים תאי שערה שונים. ירידת שמיעה עצבית, לרוב תיגרם ממוות של תאי שערה.
בקוכלאה ישנם שני חלונות – החלון הסגלגל (האובלי) שמחבר את הקוכלאה לארכובה (אחת משלושת עצמימי השמע) והחלון העגול שנמצא מתחת לחלון הסגלגל. תנועת הארוכה פועלת כבוכנה המזיזה את החלון הסגלגל ומכניסה אותו פנימה, מניעה את הנוזל בסקאלות ומפעילה את החלון העגול.
רסיבר
רכיב אלקטרוני במכשיר שמיעה אשר הופך אותות אלקטרוניים לאותות אקוסטיים. במכשירי שמיעה תוך אוזניים ובמכשירי שמיעה BTE הריסבר נמצא בתוך המכשיר ואילו במכשירי שמיעה RIE הרסיבר נמצא בתוך האוזנייה שנמצאת בתעלת האוזן.
שעוות אוזן
שעוות האוזן (צרומן) היא הפרשה שומנית חומה או צהובה. היא נוצרת על-ידי בלוטות בתוך תעלת האוזן החיצונית. היא משמנת את התעלה ולוכדת חרקים, אבק ולכלוך. בנוסף לשעווה יש בתעלה גם שערות שנעות ובפעולה זו מפנות את השעווה החוצה ובכך מגנות על האוזן התיכונה.
לעיתים השעווה מצטברת ומתקשה ובכך נוצר "פקק" באוזן שיכול לגרום לירידת שמיעה הולכתית. במצב כזה יש לגשת לרופא א.א.ג שינקה את האוזניים. אצל מי שמרכיב מכשירי שמיעה, פקק שעווה יכול לגרום לפידבק, ויישמע צפצוף אותו יכולים לשמוע גם הסובבים אותו, ברגע שרופא א.א.ג ינקה את האוזניים הפידבק יפסק.
תאי שיער
תאי השיער הינם רכיב חיוני ביותר במערכת השמע. הם מצויים בתוך הקוכלאה, כאשר ישנם למעלה מ-23,000 תאי שיער על-פני כשלושה ס"מ של ממברנה. תאי השיער הפנימיים הם התאים העצביים העיקריים. הם קולטים גירויים על-ידי רוב סיבי עצב השמע המגיעים אל המוח או היוצאים ממנו. תפקיד תאי השיער הוא לתרגם אותות מכניים (תנודות) לאותות עצביים (חשמליים). הם נקראים כך מכיון שבחלקם החיצוני יש מעין חוטים זעירים הנראים כשערות אשר מגיבים לאותן תנודות. כאשר צליל נקלט, הממברנה הבסילרית בקוכלאה רוטטת. לרטט זה אין עוצמה זהה בכל הנקודות לאורך הממברנה הבסילרית. כתוצאה מצליל בתדירות גבוהה (למשל, 10 קילו-הרץ), הרטט יתרחש בעיקר בקרבת פתח הקוכלאה (השבלול), כלומר קרוב לחלון הסגלגל, שם ממוקמים פני עצם הארכובה, שהיא האחרונה בשלוש עצמות השמע. בתדירויות בינוניות עד גבוהות, סביב 1 קילו-הרץ, מרכז הרטט יעבור אל הסיבוב האמצעי של הקוכלאה, ואילו בתדירויות נמוכות (100 קילו-הרץ) הרטט החזק ביותר יתרחש סמוך לחלקה העליון של הקוכלאה. כאשר התדירות היא מעל 500 הרץ לערך, תאי עצב יחידים אינם מסוגלים להגיב לכל מחזור ומחזור של תנודה. אולם קבוצת תאי העצב כמכלול מסוגלת להגיב לתדירויות גבוהות מאד בתיאום. הבחנה זו מאפשרת לקבוע את התדירות באמצעות מרווחי הזמן בין פעימות של העצבים. תאי השיער החיצוניים פועלים כמו מנגנון עזר במכונית, במובן זה שמתקיימת הגברה מכנית של רטיטות קלות של צלילים חלשים, אשר גורמים לגירוי של תאי השיער הפנימיים. תאי השיער החיצוניים מכילים רקמת שרירים, ומאפשרים לממברנה הבסיסית לרטוט במידה מספקת גם כתוצאה מרמה נמוכה של צליל. תפקוד תאי השיער החיצוניים הוא לא-קווי. כלומר, הם בעלי השפעה משמעותית ברמות צליל נמוכות, ואילו ברמות חזקות אין להם כל השפעה. פונקציה זו נפגמת בקלות כתוצאה מרעש, כגון ירי בכלי נשק ורעש תעשייתי חזק. מצד שני, הפונקציה הלא-קווית של תאי השיער החיצוניים יוצרת מידות קטנות של עיוות, אשר ניתן להשתמש בו כדי לוודא שתאי השיער החיצוניים פועלים כהלכה. מספר גדול של סיבים עצביים מחובר לתאי השיער. אחדים מהם מעבירים אותות מתאי השיער אל המוח. אלה קרויים "עצבים מוליכים מהמוח", והם מחוברים בדרך כלל לתאי השיער הפנימיים. העצבים המוליכים מהמוח מעבירים אותות בקרה מהמוח אל תאי העצב הקרובים יותר אל האוזן. העצבים מכל אוזן נכנסים אל גזע המוח. משם הם נכנסים אל המוח עצמו בצד הנגדי לראש ומסתיימים על פני השטח של המוח ממש מעל לאוזן הנגדית מאחורי עצם הרקה. זה המקום בו ממוקם מרכז השמיעה המוחי - בקליפת המוח (auditory cortex).
תדירות
תדירות הינה מספר הפעמים שאירוע חוזר מופיע בפרק זמן נתון. לדוגמה, בגל סינוסי, זהו מספר המופעים בשנייה אחת, המבוטאים במחזורים לשנייה או הרץ. ההבדל בין התדירות הנמוכה ביותר והגבוהה ביותר שמכשיר שמיעה יכול להעביר ביעילות קרויה טווח התדרים.
תהודה
תדירות התהודה של גוף נתון היא התדירות שבה הוא ירטוט בקלות הרבה ביותר כאשר הוא מכוון לרטוט באופן חופשי. תהודה הינה תופעה בה נעשה שימוש שכיח. כאשר נגן חליל משנה את התו של הכלי שלו על-ידי כיסוי סדרה שונה של חורים הוא משתמש בתהודה של החליל. לסוג מיוחד של תהודה יש חשיבות לצורכי אודיולוגיה. הוא מכונה תהודת רבע גל, מכיוון שהוא מופיע בצינור או צינורית בתדירות שאורך הגל שלה הינו פי ארבעה מאורך הצינורית, בתנאי שהצינורית סגורה מצידה האחד ופתוחה מצידה האחר. מהי תהודת רבע הגל? אורך תעלת האוזן של האדם המבוגר הוא כ-3 ס"מ. היא פתוחה מצידה האחד וסגורה מצידה האחר על-ידי עור התוף. מערכת זו מהדהדת בתדירות של רבע אורך גל השווה לאורך של התעלה. התדירות היא 3000 הרץ לערך והיא מכונה תדירות הדהוד של תעלת האוזן. אצל ילדים תעלת האוזן קצרה מעט יותר ותעלת האוזן מהדהדת, בהתאמה, בתדירויות גבוהות יותר. תהודת תעלת האוזן הופכת את שמיעת האדם לרגישה במיוחד בתדירויות בסביבות 3000 הרץ. רגישות יתר זו עולה לכדי 10-20 דציבל. משמעות הדבר היא כי מידע קולי המאופיין בתדירויות אלה (כגון חלק מהדיבור האנושי) יישמע באופן מיטבי. אולם, התהודה מופרעת כאשר מכניסים לאוזן אוזנייה של מכשיר שמיעה. כתוצאה מכך, מכשיר השמיעה זקוק להגברה נוספת בסביבות 3000 הרץ על-מנת לפצות על ההפסד שכרוך בהרכבתו.
תוכניות אקוסטיות
אקוסטיות או יותר, בנוסף לבקרת עוצמה ידנית, או במקומה. תוכניות אלה כוללות שילוב של הגדרות אקוסטיות, שחושבו על-מנת להבטיח שמיעה אופטימלית למשתמש ספציפי במצב שמיעה נתון (רחוב, מסעדה וכיוצא בזאת). המשתמש יכול לבחור מתוך מספר תוכניות קבועות מראש, על-ידי לחיצה על כפתור או מתג על מכשיר השמיעה. תכונה זו מאפשרת מיצוי אופטימלי של יכולות המכשיר בסביבת שמיעה נתונה.
תעלת אוסטכיוס - תעלת השמע
סיבה נפוצה לבעיות באוזן התיכונה היא תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס. תעלה זו מקשרת את חלל האוזן התיכונה לאף ולגרון ומטרתה לשמור על לחץ אוויר נורמלי בחלל האוזן התיכונה. תעלת האוסטכיוס סגורה בדרך כלל, אך היא נפתחת לזמן קצר בעת בליעה או קינוח האף. התעלה נפתחת גם כאשר מתרחשים שינויים מהירים בלחץ האטמוספרי החיצוני, כמו נסיעה במעלית, נסיעה במעלה או במורד גבעה תלולה ובטיסה - בשלבי ההמראה והנחיתה. נפיחות של חלל האף יכולה בקלות לחסום את תעלת האוסטכיוס ובכך מונעת את תפקודה כווסת לחץ אוויר. דבר זה גורם לריריות שנמצאות באוזן התיכונה לספוג את האוויר הכלוא ובכך ליצור וואקום. הבדל לחצים זה גורם לעור התוף לסגת פנימה ובכך ליצור הקשחה עדינה של מערכת האוזן התיכונה, מצב הגורם לירידה קלה מאד או קלה בשמיעה. לחץ האוויר השלילי מבשר בדרך כלל על דלקת אוזן תיכונה, כאשר חלל האוזן התיכונה מתמלא בנוזל, דבר המוביל לירידת שמיעה הולכתית גדולה יותר. תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס שכיח בקרב ילדים הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים.
